לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֺ֤ת יְהֹוָה֙ וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ׃

לשמר את מצות ה׳ ואת חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך. רש״י מבאר ש״לשמר את מצות ה׳״ אף היא לא לחינם, אלא ״לטוב לך״ שתקבלו שכר. הפסוק ממשיך את הקריאה מן הפסוק הקודם, ומוסיף את שמירת המצוות והחוקים, וההבטחה בצדם היא לטובת ישראל. אונקלוס מתרגם ״למטר ית פקודיא דה׳ וית קימוהי דאנא מפקדך יומא דין לדייטב לך״. הפסוק מדגיש ששמירת המצוות היא לתועלת המקיימים אותה: לטוב לך. יש כאן מסר חשוב: המצוות אינן עול חסר תכלית אלא דרך המביאה טובה ושכר לאדם. הפסוק משלים את הקריאה של הפסוק הקודם: מן היראה והאהבה נובעת שמירת המצוות, וזו מביאה טובה. יש כאן חיבור בין הדרישות הרוחניות של יראה ואהבה לבין המעשה של שמירת המצוות, כשהכל נועד לטובת ישראל עצמם.