הֵ֚ן לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכׇל־אֲשֶׁר־בָּֽהּ׃

הן לה' אלהיך. הַכֹּל, וְאַף עַל פִּי כֵן, רק באבתיך חשק ה'. מִן הַכֹּל:

הָא דַיְיָ אֱלָהָךְ שְׁמַיָא וּשְׁמֵי שְׁמַיָא אַרְעָא וְכָל דִי בַהּ

הֵן לַה׳ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳, רַק בַּאֲבוֹתֶיךָ חָשַׁק ה׳. בְּמִלַּת ״רַק״ בָּא לְמַעֵט הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, שֶׁבְּכֻלָּם לֹא חָשַׁק ה׳ כִּי אִם בַּאֲבוֹתֶיךָ, כְּדַעַת חַכְמֵי הָאֱמֶת שֶׁאָמְרוּ, גְּדוֹלִים צַדִּיקִים מִמַּעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהִסְכִּימוּ לוֹמַר שֶׁכֻּלָּם נִבְרְאוּ בַּעֲבוּר הָאָדָם, לֹא כְּדַעַת הָרַמְבָּ״ם שֶׁכָּתַב שֶׁהָאָדָם עִקָּר בַּתַּחְתּוֹנִים אֲבָל אֵין לוֹ עֵרֶךְ עִם הָעֶלְיוֹנִים. וְלִסְבָרַת הָרַמְבָּ״ם יֵשׁ מָקוֹם לְפָרֵשׁ פָּסוּק זֶה שֶׁכָּל הַסִּפּוּר נִמְשָׁךְ לְמַה שֶּׁאָמַר ״וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר״ וְגוֹ׳, כִּי חָפֵץ ה׳ שֶׁתִּדְבְּקוּ בַּגֵּרִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם נְמוּכִים, מִכָּל מָקוֹם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ תִּרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ, כִּי ״הֵן לַה׳ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם״ וְגוֹ׳, וְעִם גֹּדֶל רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם ״רַק בַּאֲבוֹתֶיךָ חָשַׁק ה׳״ עִם הֱיוֹתָם נְמוּכִים בְּעֵרֶךְ הָעֶלְיוֹנִים הַקְּרוֹבִים אֶל ה׳. וְעוֹד נָתַן מוֹפֵת שֵׁנִי, ״כִּי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים״ וְגוֹ׳, וְאַף עַל פִּי כֵן, ״עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר״. וּמִפָּסוּק זֶה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְתָנוּתוֹ כוּ׳ (עיין מגילה לא.). וּמִשְּׁנֵי הַקְדָמוֹת אֵלּוּ הוֹצִיא הַתּוֹלָדָה שֶׁאָמַר ״וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר״.

אַךְ עֲדַיִן יֵשׁ לְדַקְדֵּק, מַה שֶּׁאָמַר ״רַק בַּאֲבוֹתֶיךָ חָשַׁק ה׳ וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם״, מַדּוּעַ עָשָׂה שְׁתֵּי חֲלוּקּוֹת, וְעוֹד שֶׁהַחֵשֶׁק אֵינוֹ עִנְיַן הַבְּחִירָה כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה סוֹף פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (ז ז), שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמִּלַּת ״רַק״ קָאֵי אַשֶּׁלְּמַטָּה, וּבָא לוֹמַר שֶׁרַק בַּאֲבוֹתֶיךָ לְבַד חָשַׁק ה׳ בְּחֵשֶׁק וּבְאַהֲבָה גְּמוּרָה, אֲבָל לֹא בָּכֶם, אֶלָּא בָּחַר בְּזַרְעָם מִכָּל הָעַמִּים, רוֹצֶה לוֹמַר בְּעֵרֶךְ הָעַמִּים אַתֶּם נִרְאִים טוֹבִים, כִּי לְשׁוֹן בְּחִירָה שַׁיָּךְ אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ טוֹב מִצַּד עַצְמוֹ, זוּלַת שֶׁהוּא טוֹב מִזּוּלָתוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם״, כִּי חֶסְרוֹן זֶה תָּלוּי בָּכֶם, לְפִיכָךְ ״וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם״ וְגוֹ׳, כְּדֵי שֶׁתַּגִּיעוּ לְמַדְרֵגַת אֲבוֹתֵיכֶם.