התחילו ללמודועתה ישראל. אַף עַל פִּי שֶׁעֲשִׂיתֶם כָּל זֹאת, עוֹדֶנּוּ רַחֲמָיו וְחִבָּתוֹ עֲלֵיכֶם, וּמִכָּל מַה שֶּׁחֲטָאתֶם לְפָנָיו אֵינוֹ שׁוֹאֵל מִכֶּם כי אם ליראה וגו':
כי אם ליראה וגו'. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִכָּאן הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם (ברכות ל"ג):
וּכְעַן יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלָהָךְ תָּבַע מִנָךְ אֱלָהֵן לְמִדְחַל קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לִמְהַךְ בְּכָל אָרְחָן דְתָקְנָן קֳדָמוֹהִי וּלְמִרְחַם יָתֵהּ וּלְמִפְלַח קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ברכות לג:): וְכִי הַיִּרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא? אִין, לְגַבֵּי מֹשֶׁה זוּטַרְתִּי הִיא. וּמַקְשִׁים כָּאן: וְכִי בַּעֲבוּר זֶה אָמַר לְכָל יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? וְיֵשׁ מְתָרְצִים, לְגַבֵּי מֹשֶׁה הַיְינוּ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אֵצֶל מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה מַדְרִיכָם בְּמִדַּת הַיִּרְאָה, אָז זוּטַרְתִּי הִיא. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁזֶּהוּ כַּוָּנַת הַפָּסוּק שֶׁאָמַר ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל״, מַה הוּא ״וְעַתָּה״? אֶלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר אַחַר כָּךְ: ״וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וְלֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ וְגוֹ׳, וְכָל הַסִּפּוּר עַד ״עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ה׳״ וְגוֹ׳, כָּךְ בֵּאוּרוֹ: אִלּוּ בִּקַּשְׁתִּי הַיִּרְאָה מִן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ כָּל הַנּוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ לְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיהֶם, אָז וַדַּאי הָיִיתִי שׁוֹאֵל דָּבָר גָּדוֹל, כִּי וַדַּאי קָשֶׁה לְהַכְנִיס אֶת הָאָדָם בְּעֹל הַיִּרְאָה כִּי רַב הוּא. אָמְנָם ״וְעַתָּה״, רוֹצֶה לוֹמַר הַדּוֹר הַזֶּה אַתֶּם רְאוּ (ירמיה ב לא), כִּי בְּעֵינֵיכֶם רְאִיתֶם כָּל הַנּוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו, וּכְבָר אַתֶּם מֻרְגָּלִים בְּמִדַּת הַיִּרְאָה, לְפִיכָךְ ״וְעַתָּה״ בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, שְׁאֵלָה קְטַנָּה ה׳ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ״לְגַבֵּי מֹשֶׁה״, זֶה דּוֹר הַמִּדְבָּר, שֶׁהָיוּ בִּזְמַן מֹשֶׁה, לָהֶם וַדַּאי מִלְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא הַיִּרְאָה, וּמִן הַיִּרְאָה יָבֹא לְמַדְרֵגַת הָאַהֲבָה. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ״. וּמְסַיֵּם ״לְטוֹב לָךְ״, הַיְינוּ קִבּוּל שָׂכָר, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, וְהִזְכִּירוֹ בַּסּוֹף לוֹמַר שֶׁסּוֹף הַשָּׂכָר לָבֹא מֵאֵלָיו, וְלֹא שֶׁתִּהְיֶה תְּחִלַּת כַּוָּנַת עֲשִׂיָּתְךָ לְשֵׁם קִבּוּל פְּרָס.
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה וְגוֹ׳ כִּי אִם לְיִרְאָה וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת שֶׁחָפֵץ ה׳ מִיִּשְׂרָאֵל עֲשׂוֹת, וְהֵם זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ: אַחַת הִיא הַיִּרְאָה, לְמַעְלָה מִמֶּנָּה הָאַהֲבָה. וְאָמַר לָהֶם שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ מֵהֶם כִּי אִם הַיִּרְאָה, וְטַעַם הַדָּבָר הִיא לְפִי שֶׁהַיִּרְאָה תְּסוֹבֵב אֶתְכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, כִּי הַיָּרֵא לֹא יֶחְדַּל מִיִּרְאָתוֹ אֲפִלּוּ בְּאַחַת מֵאֶלֶף שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד מַגִּיעָתוֹ אֶלָּא עוֹד לוֹ ״וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ״, הֲרֵי שֶׁהַיִּרְאָה הִיא פֶּתַח לִכָּנֵס לְשַׁעַר הָאַהֲבָה. וְלָזֶה כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב מָה ה׳ שׁוֹאֵל כִּי אִם לְיִרְאָה, דִּקְדֵּק לוֹמַר וְעַתָּה, פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁהוּא שׁוֹאֵל לְיִרְאָה הוּא עַתָּה בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאַתָּה בָּא לִשָּׂא עֹל הָאֱלֹהוּת, אֲבָל אֵין זֶה תַּכְלִית מַה שֶׁחָפֵץ מִמֶּנּוּ עֲשׂוֹת, אֶלָּא שֶׁזֶּה יַעֲמִידֶנּוּ בְּגֶדֶר הָאַהֲבָה. וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְיַשֵּׁב מַאֲמַר מָה וְגוֹ׳ כִּי אִם וְגוֹ׳, שֶׁבְּעֵרֶךְ הָאַהֲבָה שֶׁהִיא דָּבָר הַמְּקֻוֶּה תִּהְיֶה הַיִּרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי. וּבַגְּמָרָא שֶׁאָמְרוּ (מגילה כה.) אָטוּ יִרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי וְכוּ׳, הַכַּוָּנָה הִיא כֵּיוָן שֶׁבְּעֵרֶךְ מַשִּׂיגֶיהָ גְּדוֹלָה הִיא לֹא תִּקָּרֵא קְטַנָּה, הֲגַם שֶׁבְּעֵרֶךְ הָאַהֲבָה הִיא לְמַטָּה מִמֶּנָּה, וְתֵרֵץ לְגַבֵּי מֹשֶׁה וְכוּ׳ שֶׁגַּם בְּעֵרֶךְ הַמַּשִּׂיגִים יֶשְׁנָהּ בְּגֶדֶר קָטָן.
עוֹד יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁיַּעֲלֶה עַל דַּעַת אֱנוֹשׁ שֶׁהָעוֹבֵר פִּי ה׳ נִפְלֵאת הִיא מִמֶּנּוּ הַשָּׂגַת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, לָזֶה אָמַר אֵלָיו וְעַתָּה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ ״וְעַתָּה״ הוּא תְּשׁוּבָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כא,ו) אֵין ״וְעַתָּה״ אֶלָּא תְּשׁוּבָה, ״מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ״ לְתַקֵּן מְשׁוּבָתְךָ כִּי אִם לְיִרְאָה לְבַד, בָּזֶה יִתְרַצֶּה ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְךָ.
וְאָמְרוֹ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כא,ה): אִם עָשִׂיתָ חֲבִלּוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת, עֲשֵׂה כְּנֶגְדָּן חֲבִלּוֹת שֶׁל מִצְווֹת. וְכָתַב רַמְבַּ״ם בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת (סוף מסכת מכות): שֶׁאִם אָדָם לֹא יַכְעִיס בּוֹרְאוֹ בַּעֲבֵרוֹת, הֲגַם שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, יֵשׁ כֹּחַ בְּאוֹתָהּ מִצְוָה לְזַכּוֹתוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, עַד כָּאן. וְהִמְשַׁלְתִּי דָּבָר זֶה לִשְׁנֵי עַבְדֵי מֶלֶךְ: אֶחָד מִיָּמָיו לֹא הִכְעִיס הַמֶּלֶךְ וּבָא לִרְאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּבֶן יוֹנָה לְמִנְחָה, וְאֶחָד הִכְעִיס הַמֶּלֶךְ וּבָא לִרְאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּשׁוֹר אֶחָד. יֵשׁ מָקוֹם שֶׁיִּשְׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת מִנְחַת הָעוֹף וְיִכְעוֹס לִקְרַאת מִנְחַת הַשּׁוֹר, לְצַד הַהַכְעָסוֹת שֶׁקָּדְמוּ מִמֶּנּוּ. וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְגוֹ׳, לַעֲשׂוֹת חֲבִלּוֹת חֲבִלּוֹת שֶׁל מִצְווֹת.
עוֹד יְכַוֵּן הַכָּתוּב לְנִסְתָּרוֹת ה׳ עַל פִּי דִּבְרֵי אֱמֶת, כִּי בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים יִתְיַחֲדוּ עַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְכֵן לְהֵפֶךְ בְּסוֹד (משלי טז:כח) ״וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף״ - אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּבָא לְהָעִיר כָּאן עַל הַדָּבָר הַבָּא מִמַּעֲשֵׂה אָדָם, וְהוּא אָמְרוֹ מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הַנִּקְרֵאת ״מָה״ שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, כְּאָמְרָם בַּגְּמָרָא (סוטה יא.) בְּפָסוּק ״וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ״ וְגוֹ׳ שֶׁכָּל הַכָּתוּב מְדַבֵּר בַּשְּׁכִינָה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״מַה״ דִּכְתִיב ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁמִּזֶּה עַצְמוֹ מוֹכִיחִים כִּי ״מָה״ הִיא הַשְּׁכִינָה.
וְזֶה מַסְכִּים וְהוֹלֵךְ גַּם כֵּן לְמַה שֶׁהֵעִירוּ אוֹתָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּדִבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (תנחומא קרח יב) אַל תִּקְרֵי ״מָה״ אֶלָּא ״מֵאָה״, שֶׁהֵם מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁהִיא סוֹד כְּלָלוּת הָעֲשִׂירִיּוֹת, וְהִסְמִיךְ לְזִכְרוֹנָם שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֵׁם הֲוָיָ״ה הוּא יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, זוֹ הִיא שְׁאֵלַת אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְעַתָּה לְהָעִיר שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג עֲשׂוֹת זֶה אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל אַחַר מוֹתוֹ הֲגַם שֶׁיַּפְלִיא עֲשׂוֹת לֹא יַעֲשֶׂה פְּעֻלָּה וְהָיָה כְּאֶחָד מֵהַמַּלְאָכִים. וּמָצִינוּ שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יִחֲסוּ עוֹלָם הַזֶּה לְשָׁעָה, כְּאָמְרוֹ (שבת לג:) מַנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה. וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְיַשֵּׁב אָמְרוֹ כִּי אִם לְיִרְאָה כְּמִין חֹמֶר, כִּי בְּעֵרֶךְ הַמּוּשָּׂג בַּמּוּשְׂכָּל כִּי רַב הוּא יִקְטַן הַמִּפְעָל, הֲגַם שֶׁצָּרִיךְ הִתְעַצְּמוּת לְהַשִּׂיגוֹ, עִם כָּל זֶה מֻפְלָא הוּא הַנִּסְבָּב מֵהַטּוֹרַח.