רְ֠אֵ֠ה נָתַ֨ן יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ אֶת־הָאָ֑רֶץ עֲלֵ֣ה רֵ֗שׁ כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת׃

משה קורא לעם: ראה נתן ה׳ אלוהיך לפניך את הארץ, עלה רש כאשר דיבר ה׳ אלוהי אבותיך לך, אל תירא ואל תחת. אבן עזרא מבאר ש״רש״ הוא במשקל ״שב״, מלשון ירושה, כלומר צו לרשת את הארץ, וש״תחת״ הוא מלשון שבירה ופחד, כמו ״ידל כבוד יעקב״, מן הפעלים הכפולים. אונקלוס מתרגם ״עלה רש״ - סק אחסין, כלומר עלה ורש בירושה. הפסוק הוא קריאת עידוד וחיזוק לפני הכניסה לארץ: הארץ נתונה כבר לפניכם, עלו ורשוה בבטחון בלא פחד ובלא מורא, שכן ה׳ מקיים את שבועתו לאבות.