וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֮ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן׃

ותקרבון אלי כלכם. בְּעִרְבּוּבְיָא; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (דברים ה') "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ וְגוֹ'", אוֹתָהּ קְרִיבָה הָיְתָה הוֹגֶנֶת - יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים וּשְׁלָחוּם לִפְנֵיהֶם, וּזְקֵנִים מְכַבְּדִים אֶת הָרָאשִׁים לָלֶכֶת לִפְנֵיהֶם, אֲבָל כָּאן "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" בְּעִרְבּוּבְיָא - יְלָדִים דּוֹחֲפִין אֶת הַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים דּוֹחֲפִין אֶת הָרָאשִׁים (ספרי):

וישבו אתנו דבר. בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן הֵם מְדַבְּרִים:

את הדרך אשר נעלה בה. אֵין דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ עַקְמִימוּת:

ואת הערים אשר נבא אליהן. תְּחִלָּה לִכְבֹּשׁ (שם):

וּקְרֶבְתּוּן לְוָתִי כֻּלְכוֹן וַאֲמַרְתּוּן נִשְׁלַח גֻבְרִין קֳדָמָנָא וִיאַלְלוּן לָנָא יָת אַרְעָא וִיתִיבוּן יָתָנָא פִּתְגָמָא יָת אָרְחָא דִי נִסֵק בַּהּ וְיָת קִרְוַיָא דִי נֵעוֹל לְהֵן

ויחפרו. כמו לחפור את כל הארץ כי החופר יחפש מה שיש בסתר:

אשר נבוא אליהן. בתחלה:

ויחפרו לנו לשון חפוש שהחופר מחפש מה שיש בסתר.

וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּעִרְבּוּבְיָא כוּ׳, קְרִיבָה שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה כַּהֹגֶן הָיְתָה כוּ׳. לָמָּה לוֹ לְהַזְכִּיר עַכְשָׁיו קְרִיבָה שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁכָּל זֶה מֵעִנְיַן הַתּוֹכָחָה, לוֹמַר כִּי עַתָּה אֲנִי מַאֲשִׁים אֶתְכֶם עַל הַקְּרִיבָה שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, וְכָךְ אָמַר לָהֶם: בְּמַתַּן תּוֹרָה דַּנְתִּי אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת, כְּשֶׁרָאִיתִי יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים וּשְׁלָחוּם לִפְנֵיהֶם, אָמַרְתִּי, מִי יִתֵּן וְהָיָה זֶה לְבַבְכֶם כָּל הַיָּמִים. הָאָמְנָם כְּשֶׁבָּאתֶם לִשְׁלוֹחַ הַמְרַגְּלִים בָּאתֶם בְּעִרְבּוּבְיָא, יְלָדִים דּוֹחֲפִים אֶת הַזְּקֵנִים, אִגְלַאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ שֶׁגַּם קְרִיבָה שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה לֹא הָיְתָה כַּהֹגֶן לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְאַדְרַבָּה הִיא רְאָיָה שֶׁכָּל חֶפְצֵיכֶם קִנְיְנֵי הַגּוּף, אֲבָל קִנְיַן הַתּוֹרָה רָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיכֶם, וְעַל כֵּן שָׁלְחוּ הַיְּלָדִים אֶת הַזְּקֵנִים לִפְנֵיהֶם, לוֹמַר, אַתֶּם קוֹדְמִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, כִּי ״בִּישִׁישִׁים חָכְמָה״, וַאֲנַחְנוּ אַחֲרוֹנִים, כִּי אֵין הַתּוֹרָה נָאוֹתָה לָנוּ, כִּי אֲמַרְתֶּם אַחַר שֶׁכָּל זָקֵן כְּבָר כָּבָה חוֹם הַטִּבְעִי שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ הוֹמֶה אַחַר חֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה כָּל כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב׳ יט לו): ״אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֵת אֲשֶׁר אֹכַל״, עַל כֵּן לָהֶם יֵאוֹת לְהִתְעַסֵּק בַּחָכְמוֹת, וַאֲנַחְנוּ נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, וְרַב מִהֱיוֹת קוֹלוֹת ה׳ בְּאָהֳלֵינוּ לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ. וְזֶה הָיָה טַעַם לְכִבּוּדָם שֶׁכִּבְּדוּ אֶת הַזְּקֵנִים.

וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה כִּי סוֹפוֹ מוֹכִיחַ עַל תְּחִלָּתוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁבָּאתֶם לִשְׁלוֹחַ מְרַגְּלִים כְּדֵי לִנְחוֹל אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יֶחְסַר כָּל טוֹב בָּהּ, דְּחִיתֶם הַזְּקֵנִים בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, לוֹמַר, אֲנַחְנוּ קוֹדְמִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר מִן הָאָרֶץ מוֹצָאָם. וְעוֹד הַיּוֹם כָּךְ הַמִּדָּה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁדַּוְקָא בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה מְכַבְּדִים זֶה אֶת זֶה, וְלִפְעָמִים הַכִּבּוּד לְהָקֵל מֵעָלָיו וְלָתֵת עוֹל הַתּוֹרָה עַל זוּלָתוֹ. וְעַל כָּל פָּנִים כְּשֶׁבָּאִים לְעֵסֶק מָמוֹן גָּלָה כָּבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם לֹא יְכַבְּדוּ הַיְּלָדִים אֶת הַזְּקֵנִים לוֹמַר זָקֵן זֶה וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ לַעֲשׂוֹת בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב, וְרָאוּי לְהַקְדִּימוֹ בְּאֵיזוֹ הֲנָאָה, אֶלָּא כָּל דַּאֲַלִים גְּבַר, וְאֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה לְנֶגְדָּם שָׁוָה לִכְלוּם. וְנִרְאֶה שֶׁרַשִׁ״י דַּיֵּק כָּל זֶה מִדְּאָמְרוּ ״וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ״, ״לָנוּ״ מְיֻתָּר, אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה קְרִיבָה זוֹ שֶׁהַיְּלָדִים קָדְמוּ לַזְּקֵנִים, שְׁאָלָם לָמָּה זֶה, וְהֵשִׁיבוּ לוֹ כְּדֵי שֶׁיַּחְפְּרוּ לָנוּ הָאָרֶץ, לָנוּ וְלֹא לָהֶם, כִּי כָּל חֶמְדּוֹת הָאָרֶץ אֵינָן שָׁוִין כִּי אִם לָנוּ. וּמְדֻיָּק מִזֶּה שֶׁדַּוְקָא הָאָרֶץ לָנוּ, אֲבָל קִנְיַן הַתּוֹרָה לָהֶם. מִכָּאן הֵבַנְתִּי מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁגַּם קְרִיבָה שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן הָיְתָה. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר״, אָמַר, הֵן לוּ יְהִי כְּדִבְרֵיכֶם שֶׁלָּכֶם יִהְיֶה הָאָרֶץ, וְלִי וּלְכָל בְּנֵי גִילִי הַזְּקֵנִים תִּהְיֶה הַתּוֹרָה לָנוּ לְנַחֲלָה, כִּי חֲלוּקָּה זוֹ וַדַּאי יְשָׁרָה בְּעֵינַי וּמוּכָן אֲנִי לְקַבְּלָהּ, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֲשֵׁמִים אַתֶּם הֵן עַל פֵּרוּק עוֹל תּוֹרָה מֵעֲלֵיכֶם, הֵן הֱיוֹתְכֶם לְהוּטִין כָּל כָּךְ אַחַר קִנְיַן הַמָּמוֹן.

דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁאֲמַרְתֶּם ״וְיָשִׁיבוּ אוֹתָנוּ דָּבָר״, ״וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר״ שֶׁיָּשִׁיבוּ, כִּי הָיִיתִי בָּטוּחַ בְּהַבְטָחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּשִׁיבוּ ״טוֹבָה הָאָרֶץ״, וְקֹדֶם שֶׁשָּׁמַעְתִּי תְּשׁוּבָתָם יִיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר שֶׁסּוֹפָן לְהָשִׁיב. אֲבָל כָּל עִנְיְנֵיהֶם לֹא הוּטְבוּ בְּעֵינַי, הֵן עִנְיַן שִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים, הֵן הַקְּרִיבָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, עַל כֵּן פֵּרֵט הַדָּבָר. וּמִן קְרִיבָה זוֹ שֶׁהָיְתָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן נִרְאֶה לִי לְיַשֵּׁב מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יד:): שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה קְלָלוֹת קִלֵּל יְשַׁעְיָה אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאָמַר: ״יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן״. וְכִי הַנְּבִיאִים הָיוּ שְׂמֵחִים לְאֵידָם חָלִילָה עַד שֶׁאָמַר שֶׁנִּתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ? אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁבְּכָל הַקְּלָלוֹת חַם לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ מִשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף בּוֹ הַסָּפֵק לָדַעַת לָמָּה זֶּה וְעַל מָה זֶּה הִפְלָא ה׳ אֶת מַכּוֹתָם, וְאֵי זוֹ עָוֹן פְּרָטִי גָּרַם לָהֶם כָּל זֶה. וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ לִבּוֹ מִבֶּטֶן מִי יָצְאוּ כָּל הַתְּלָאוֹת הָאֵלֶּה. עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: ״יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן״, אָז נוֹדַע לוֹ שֶׁכָּל הָעֳנָשִׁים הַלָּלוּ נִמְשְׁכוּ מִן חֵטְא הַמְרַגְּלִים, שֶׁהָיוּ הַיְלָדִים דּוֹחֲפִים אֶת הַזְּקֵנִים וּבָזֶה קָבְעוּ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. וְעוֹד הַיּוֹם לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמִּדָּה רָעָה זוֹ, הֲלֹא הִיא הַמַּחֲרֶבֶת שְׁנֵי בָּתֵּי מִקְדָּשִׁים, וְעוֹד יָדָהּ נְטוּיָה עַד אֲשֶׁר יַשְׁקִיף ה׳ וְיֵרֶא.