דְּבָרִים א׳ · י״ט

המדבר הגדול והנורא. שֶׁהָיוּ בוֹ נְחָשִׁים כְּקוֹרוֹת, וְעַקְרַבִּים כִּקְשָׁתוֹת (שם):

וּנְטַלְנָא מֵחוֹרֵב וְהַלִיכְנָא יָת כָּל מַדְבְּרָא רַבָּא וּדְחִילָא הַהוּא דִי חֲזֵיתוּן אוֹרַח טוּרָא דֶאֱמוֹרָאָה כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ אֱלָהָנָא יָתָנָא וַאֲתֵינָא עַד רְקַם גֵיאָה

את כל המדבר. זה אחד עשר יום:

וטעם הר האמורי. כי כן כתיב בשעיר עד חרמה. והטעם שנצא להר האמורי:

ונסע מחרב הוא שנא׳‎ בפ׳‎ בהעלותך ויסעו מהר ה׳‎ וגו'.

כאשר צוה ה׳‎ אלקינו אתנו כמו שפי׳‎ למעלה גבי פנו וסעו לכם וגו'.

ונבא עד קדש ברנע בכ״‎ט בסיון כמו שפירשתי.