בְּרֵאשִׁית ט׳ · כ״א

ויתגל. לְשׁוֹן וַיִּתְפַּעֵל:

אהלה. אהלה כְּתִיב, רֶמֶז לְי' שְׁבָטִים שֶׁנִּקְרְאוּ עַל שֵׁם שׁוֹמְרוֹן, שֶׁנִּקְרֵאת אָהֳלָה שֶׁגָּלוּ עַל עִסְקֵי הַיַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן (עמוס ו'):

וּשְׁתִי מִן חַמְרָא וּרְוִי וְאִתְגְּלִי בְּגוֹ מַשְׁכְּנֵהּ

ויתגל. מלשון גלוי, מבנין התפעל וכן ואל יתעל (ירמי' נא ג)

וה"א אהלה מקום וי"ו וכן "את קול העם ברעה" (שמות לב יז), כי פרעה אהרן (שם שם כה):

ויתגל בתוך אהלה לפי פרש״‎י צריך לפרש ויתגל לשון גלות.