בְּרֵאשִׁית ט׳ · כ׳

ויחל. עָשָׂה עַצְמוֹ חֻלִּין, שֶׁהָיָה לוֹ לַעֲסֹק תְּחִלָּה בִּנְטִיעָה אַחֶרֶת (ב"ר):

איש האדמה. אֲדוֹנֵי הָאֲדָמָה כְּמוֹ אִישׁ נָעֳמִי (רות א'):

ויטע כרם. כְּשֶׁנִּכְנַס לַתֵּבָה הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת וְיִחוּרֵי תְאֵנִים (ב"ר):

וְשָׁרִי נֹחַ גְּבַר פָּלַח בְּאַרְעָא וּנְצִיב כַּרְמָא

ויחל. מתחלה מפעלי הכפל מהבנין הכבד הנוסף כמו ויסך בדלתים ים (איוב לח ח):

איש האדמה. יודע עבודת האדמה והיא חכמה גדולה והדרש שביום שנטעו שתה מיינו, יש לו סוד ואיננו כמשמעו וכן, ותהר האשה ותלד בן (שמות ב ב) לא היה ביום אחד:

אִישׁ הָאֲדָמָה פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ט':כ') אֲדוֹנֵי הָאֲדָמָה, כְּמוֹ "אִישׁ נָעֳמִי" (רות א ג). וְאֵינוֹ כֵן, כִּי אִישׁ נָעֳמִי לְשׁוֹן אִישׁוּת, כְּמוֹ "אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" (בראשית ז':ב'). וַאֲחֵרִים אָמְרוּ (הרד"ק בספר השרשים) גְּדוֹל הָאֲדָמָה וְרֹאשָׁהּ, וְהֵבִיאוּ דּוֹמִים לוֹ, "גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל" (שופטים ז יד), "גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ" (תהלים מט ג), "הֲלֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל" (שמואל א כו טו) וְרַבִּים לְפִי דַּעְתָּם. וְעַל דַּעְתִּי "גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל" יִחוּס אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, הֲלֹא אִישׁ אַתָּה שֶׁאֵין כָּמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל. וְכֵן "הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים" (שמואל א ד ט), שֶׁלֹּא יִהְיוּ כְּנָשִׁים. "גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ" פְּלוֹנִי הַיָּדוּעַ בְּמַעֲלָתוֹ. אֲבָל "אִישׁ הָאֲדָמָה" כְּמוֹ "אַנְשֵׁי הָעִיר" (בראשית י"ט:ד'), בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ דָּר בְּכָל הָאֲדָמָה, לֹא בָּנָה עִיר וּמְדִינָה שֶׁיִּתְיַחֵס אֵלֶיהָ. וְכֵן "אִישׁ שָׂדֶה" (בראשית כ"ה:כ"ז), הָעוֹמֵד שָׁם כָּל הַיּוֹם תָּמִיד. וּבַמִּשְׁנָה (אבות א ד) יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם. אוֹ שֶׁנָּתַן לִבּוֹ לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לִזְרֹעַ וְלִנְטֹעַ בַּעֲבוּר מָצְאוֹ הָאָרֶץ שְׁמָמָה, שֶׁכָּל נִבְדָּל לְדָבָר יִקָּרֵא כֵן, "אַנְשֵׁי הָעִיר" - הֵם יוֹשְׁבֶיהָ, וְ"אַנְשֵׁי דָוִד" (שמואל א כג ג) - עֲבָדָיו, וְ"אִישׁ הָאֱלֹהִים" (דברים לג א) - הַמְיֻחָד בַּעֲבוֹדָתוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל"ו:ג') "אִישׁ הָאֲדָמָה" - בּוּרְגָּר לְשֵׁם בּוּרְגָּרוּת, וְאָמְרוּ (שם) שֶׁהָיָה לָהוּט אַחַר הָאֲדָמָה, וְהִנֵּה הוּא יִחוּס. וְטַעַם "וַיָּחֶל", כִּי הוּא הֵחֵל לִנְטֹעַ כְּרָמִים, כִּי הָרִאשׁוֹנִים נָטְעוּ גֶּפֶן וְהוּא הֵחֵל לִנְטֹעַ גְּפָנִים רַבִּים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת הַנִּקְרָא "כֶּרֶם", כִּי בִּרְצֹתוֹ בַּיַּיִן לֹא נָטַע הַגֶּפֶן כִּשְׁאָר הָאִילָנוֹת וְעָשָׂה כֶּרֶם:

וַיָּחֶל נֹחַ. הִתְחִיל בְּפֹעַל בִּלְתִּי נָאוֹת, וְלָכֵן נִמְשְׁכוּ מִזֶּה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ, כִּי אָמְנָם מְעַט מִן הַקִּלְקוּל בַּהַתְחָלָה יְסַבֵּב הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ בַּסּוֹף, כְּמוֹ שֶׁיִּקְרֶה בַּחָכְמוֹת מֵהַטָּעוּת בַּהַתְחָלָה. וְזֶה בְּעַצְמוֹ הוֹרָה בְּאָמְרוֹ "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת" (במדבר כה:א).

איש האדמה שנשארה לו ולבניו ושחזרה לתת כוחה לו כמו שפרשתי לעיל.

ויטע כרם פרש״‎י הכניס עמו זמורות וייחורי תאנים. לפי שמתקלקלים במים יותר משאר אילנות. ד״‎א הקב״‎ה אמר לו מכל מאכל אשר יאכל וחבילי זמורות הן מאכל פילין. ד״‎א לפי שזרעים של שני אילנות אלו אינן נוחים לזרוע כשאר זרעים של שאר אילנות.

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיָּחֶל הוּא לְשׁוֹן חוּלִּין, שֶׁהַחוּלִּין הֶפֶךְ הַקְּדוּשָּׁה, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם תִּמְצָא קְדוּשָּׁה. אֲבָל הַיַּיִן מַרְגִּיל לְעֶרְוָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ד, יא) ״זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב״, וְכָל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. עַל כֵּן הִזְכִּיר בּוֹ לְשׁוֹן ״וַיָּחֶל״, שֶׁעַל יְדֵי נְטִיעָה זוֹ נַעֲשָׂה חוּלִּין וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ. וְכֵן יִתְבָּאֵר לְקַמָּן בְּעֶזְרַת ה׳ בַּפָּסוּק ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת״ (במדבר כה, א), וְעַיֵּן גַּם בְּפָרָשַׁת נָשֹׂא בְּעִנְיַן הַנָּזִיר וְהַסּוֹטָה. וּקְרָאוֹ ״אִישׁ הָאֲדָמָה״, כִּי פְּעוּלָה זוֹ הָיְתָה מִפְּאַת הַחֹמֶר אֲשֶׁר מִן הָאֲדָמָה מוֹצָאָהּ, אֲבָל הַשֵּׂכֶל שֶׁבָּאָדָם, חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, אֵינוֹ מַסְכִּים בִּנְטִיעָה זוֹ, לְפִי שֶׁהַיַּיִן מְבַלְבֵּל שִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם.

דָּבָר אַחֵר: קְרָאוֹ אִישׁ הָאֲדָמָה, שֶׁהָלַךְ בְּדַרְכֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָטָא בְּגֶפֶן לְמַאן דְּאָמַר עֵץ הַדַּעַת גֶּפֶן הָיָה. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיֵּצֵא רוּחוֹ יָשׁוּב לְאַדְמָתוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יד יב) ״יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת״. ״יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר״ סוֹף תֵּבוֹת ״שֵׁכָר״, כִּי כָל שִׁכּוֹר יִתְהַלֵּךְ לְמֵישָׁרִים וְכָל הָעֲרָיוֹת דּוֹמוֹת לוֹ לְמִישׁוֹר, כָּךְ דָּרְשׁוּ בַּגְּמָרָא (יומא עה.) וְלָאו דַּוְקָא עֲרָיוֹת, אֶלָּא כָּל חַטָּאת וְכָל עָוֹן, הַכֹּל יָשָׁר בְּעֵינָיו וְלֹא יֵדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא, כִּי הַיַּיִן מִנֶּפֶשׁ עַד בָּשָׂר יְכַלֶּה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אַחֲרִיתָהּ״, הַיְינוּ סוֹף תֵּבוֹת מִן ״יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר״ הֵם ״דַּרְכֵי מָוֶת״, כִּי הַשֵּׁכָר הַמַּשְׁכִּיר הוּא דֶּרֶךְ מָוֶת. וְרֶמֶז לְנֹחַ: כְּשֶׁתִּכְתֹּב ״יַיִן״ - יוֹ״ד וְיוֹ״ד נוּ״ן - סוֹף תֵּבוֹת עוֹלֶה לְמִסְפַּר ״נֹחַ״, רֶמֶז כִּי הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּתְעַסֵּק בִּנְטִיעָה זוֹ.

וְרז״ל אָמְרוּ (בראשית רבה לו, ד) ״וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה״, שֶׁגָּרַם לְבָנָיו גָּלוּת בַּעֲוֹן הַשּׁוֹתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן. וְאוּלַי שֶׁזֶּהוּ כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט (בראשית ט, כ) שֶׁנִּזְדַּוֵּג לְנֹחַ הַשָּׂטָן כְּשֶׁנָּטַע הַכֶּרֶם, וְשָׁחַט לְפָנָיו מִתְּחִלָּה טָלֶה, וְאַחַר כָּךְ אַרְיֵה, וְאַחַר כָּךְ חֲזִיר כוּ׳. יֵשׁ בַּנִּסְתָּרוֹת רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה גָּלֻיּוֹת הַיְדוּעִים: גָּלוּת מִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים לַטָּלֶה; וְגָלוּת בָּבֶל, עַל נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁנִּקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ד, ז) ״עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ״; וְגָלוּת שְׁלִישִׁי עַל יְדֵי הָאֻמָּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ״יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר״ (תהלים פ, יד). וּמִלַּת ״עֲנָבִם״ שׁוּתָּפוֹ שֶׁל סַמָּאֵל בְּאוֹתִיּוֹת שְׁנִיּוֹת בְּאָלֶף־בֵּית, רֶמֶז נָכוֹן שֶׁנִּזְדַּוֵּג לוֹ הַשָּׂטָן עַל יְדֵי נְטִיעַת הָעֲנָבִים.