וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהֹוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּה֔וֹר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

נח בנה מזבח לה׳, ולקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור והעלה עולות על המזבח. רש״י מבאר שנח אמר שהקדוש ברוך הוא לא ציווה עליו להכניס מן הטהורים שבעה שבעה אלא כדי שיוכל להקריב מהם קרבן. אבן עזרא מציין שהבהמה הטהורה הייתה עשרה מינים, ושאת המזבח בנה נח באחד מהרי אררט. חזקוני מוסיף שנח הקריב כדרך יורדי הים המודים על הצלתם, שכן עמד בצער גדול והעולם אבד והוא ניצל, ומביא שהמזבח היה המקום שעליו הקריבו אדם וקין והבל. אונקלוס מתרגם שנח בנה מזבח קדם ה׳ והעלה עליו עולות. הפסוק מתאר את מעשה ההודיה הראשון לאחר המבול.