כׇּל־הַֽחַיָּ֗ה כׇּל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ וְכׇל־הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָצְא֖וּ מִן־הַתֵּבָֽה׃

כל החיה, הרמש והעוף, וכל הרומש על הארץ, יצאו מן התיבה למשפחותיהם. רש״י מבאר ש״למשפחותיהם״ מלמד שבעלי החיים קיבלו עליהם לצאת על מנת להידבק במינם, כלומר שכל מין יתרבה עם בני מינו. אבן עזרא מפרש ש״למשפחותיהם״ הוא כמו למינם, ומביא גם דעה שהולידו בתיבה וכל משפחה יצאה בפני עצמה ולא התערבה באחרת, ומעיר שאין הדבר רחוק. אונקלוס מתרגם ״לזרעיתהון״, כלומר למשפחותיהם. הפסוק חותם את יציאת בעלי החיים מן התיבה בסדר מאורגן לפי מיניהם, ומדגיש את חזרת הטבע לסדר הרגיל של התרבות כל מין בתוך משפחתו.