בְּרֵאשִׁית ח׳ · כ״א

מנעריו. מנעריו כְּתִיב, מִשֶּׁנִּנְעַר לָצֵאת מִמְּעֵי אִמּוֹ נִתַּן בּוֹ יֵצֶר הָרָע:

לא אסף ולא אסף. כָּפַל הַדָּבָר לִשְׁבוּעָה; הוּא שֶׁכָּתוּב אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ, וְלֹא מָצִינוּ בָהּ שְׁבוּעָה, אֶלָּא זוֹ שֶׁכָּפַל דְּבָרָיו וְהִיא שְׁבוּעָה וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲכָמִים בְּמס' שְׁבוּעוֹת:

וְקַבִּיל יְיָ בְּרַעֲוָא יָת קוּרְבָּנֵהּ וַאֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵהּ לָא אוֹסֵף לְמֵילַט עוֹד יָת אַרְעָא בְּדִיל חוֹבֵי אֱנָשָׁא אֲרֵי יִצְרָא לִבָּא דֶּאֱנָשָׁא בִּישׁ מִזְעִירֵהּ וְלָא אוֹסֵף עוֹד לְמִמְחֵי יָת כָּל דְּחַי כְּמָא דִעַבָדִית

וירח. על משקל "וינח בכל גבול מצרים" (שמות י יד) ונפתח הרי"ש בעבור החי"ת שהיא מהגרון כמשפט לשון הקדש, וחלילה חלילה להיות השם מריח, ולא אוכל כי כן כתוב "אשר חלב זבחימו יאכלו" (דבר' לב לח), רק הטעם שקבל העולה, וישרה לפניו, כאדם שמריח ריח טוב והוא ערב:

הניחוח. מלשון מנוחה, והחי"ת כפול כהכפל פ"א ונאפופיה והטעם שהניח הריח מהזעף או שיניח כח עליון:

אל לבו. כמו עם לבו ואחר כן גילה סודו לנח כי נביא היה

וטעם לא אוסיף עוד לקלל כאשר קללה ע"י אדם כי כן כתוב ארורה האדמה:

יצר. היא התולדה אשר נוצרה לו:

ולא אוסיף עוד. על המבול

ומלת "עוד" לעולם או פעם שנית וכן ויבך על צואריו עוד (בראשית מו כט):

וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא גִּלָּה הַדָּבָר לַנָּבִיא בַּזְּמַן הַהוּא, רַק בְּיוֹם צַוּוֹתוֹ אֶת מֹשֶׁה בִּכְתִיבַת הַתּוֹרָה גִּלָּה אֵלָיו כִּי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב נֹחַ קָרְבָּנוֹ עָלָה לְפָנָיו לְרָצוֹן וְגָזַר שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי. וּכְבָר כָּתַבְתִּי בָּזֶה (רמב"ן על בראשית ו':ו') סוֹד נִרְמַז לְרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְטַעַם "בַּעֲבוּר הָאָדָם", כִּי בַּעֲבוּרוֹ נֶעֶנְשׁוּ, וְאִם אָדָם לֹא חָטָא הָיוּ הֵם נִצּוֹלִין אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁחִיתוּ גַּם הֵם דַּרְכָּם:

כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו מְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, שֶׁיְּצִירָתָם בַּתּוֹלֶדֶת רָעָה בִּימֵי הַנְּעוּרִים וְלֹא בִּימֵי הַזִּקְנָה, וְאִם כֵּן אֵין לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי מִפְּנֵי שְׁנֵי הַטְּעָמִים הָאֵלֶּה. וְטַעַם הַמֵּ"ם, כִּי מִתְּחִלַּת הַנְּעוּרִים הוּא בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב"ר לד י), מִשֶּׁנִּנְעַר לָצֵאת מִמְּעֵי אִמּוֹ נִתַּן בּוֹ יֵצֶר הָרָע. אוֹ יֹאמַר כִּי מִן הַנְּעוּרִים, כְּלוֹמַר מֵחֲמָתָם, תִּהְיֶה רָעַת הַיֵּצֶר בָּאָדָם, שֶׁהֵם יַחֲטִיאוּ אוֹתוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּמוֹ בִּנְעוּרָיו, וְכָמוֹהוּ "מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל ה'" (חגי ב טו), וְכֵן "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּפִּילוּ מִנַּחֲלָה לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל מח כט):

אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ. שֶׁהָיָה אָז רָאוּי לְהַקְרָבָה.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ. שֶׁלֹּא גִּלָּה לְנֹחַ וּלְבָנָיו עַד שֶׁקִּבְּלוּ מִצְווֹתָיו וְהֵקִים בְּרִית.

כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע. כִּי בִּהְיוֹת הַמְּזָגִים מִכָּאן וָאֵילָךְ פְּחוּתִים מֵאֲשֶׁר הָיוּ קֹדֶם הַמַּבּוּל, לֹא יָאִיר בָּהֶם הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי מִנְּעוּרֵיהֶם כְּבָרִאשׁוֹנָה, בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְקוֹמֵם לַמִּתְאַוֶּה הַמִּתְגַּבֵּר עָלָיו מִנְּעוּרָיו.

ויאמר ה׳‎ אל לבו. בתחלה נתעצב אל לבו, מעכשיו שקבל הקרבנות אמר אל לבו לא אוסיף, לפי הפשט חד קאי אהאדמה ואידך קאי אבעלי חיים. וראיה לדבר שכנגדו מצינו בברית הבטחון ולא יכרת כל בשר ולא יהיה עוד מבול לשחת.

כי יצר לב האדם רע מנעריו מחמת נעוריו וילדותו הוא חוטא ויצר לבו רע ואין לי מעתה להנקם ממנו כאשר עשיתי.

לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם. וְכֵן נֶאֱמַר לְאָדָם (בראשית ג יז) אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. וּמִכָּאן רְאָיָה שֶׁהָאֲדָמָה הָיְתָה סִבָּה אֶל חֵטְא הָאָדָם, כִּי נָתְנָה בּוֹ חֹמֶר גַּס וְעָב הַנּוֹטֶה בְּיוֹתֵר אֶל הַחָמְרִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא יח כה) ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ״. וְזֶה נֶאֱמַר דַּוְקָא עַל שֶׁבַע אֻמּוֹת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לְפָנִים, יַעַן כִּי אַף עַל פִּי שֶׁצָּבַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲפָרוֹ מִכָּל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וְנִמְצָא שֶׁכָּל הָאֲרָצוֹת יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק בְּחֵטְא הָאָדָם כִּי כֻלָּם נָתְנוּ בּוֹ חֹמֶר עָב וְגַס, מִכָּל מָקוֹם כָּל שְׁאָר הָאֲרָצוֹת קִבְּלוּ דִּינָם וְנִטְהֲרוּ בְּמֵי הַמַּבּוּל, שֶׁשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁל מַחֲרֵשָׁה נִתְקַלְקְלוּ, וּבָזֶה נִתְרַכֵּךְ חֹמֶר הָאָרֶץ וְנִטַּל קַשְׁיוּתוֹ, וּמֵאָז אֵין חֹמֶר הָאָרֶץ רַע כְּבַתְּחִלָּה, הֵן מִצַּד הָעֹנֶשׁ שֶׁנִּטְהֲרָה בְּמֵי הַמַּבּוּל, כְּדֶרֶךְ כָּל טְבִילָה שֶׁהִיא טָהֳרָה וְסִלּוּק הַזֻּהֲמָא וְהַטֻּמְאָה, הֵן מִצַּד הַטֶּבַע שֶׁנִּתְרַכְּכָה כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַמַּבּוּל, וּמֵאָז אֵין חֹמֶר הָאָרֶץ קָשֶׁה כָּל כָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְפָנִים. אֲבָל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל כב כד) ״אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא (וְ)לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם״. מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִטְהֲרָה בְּמֵי הַמַּבּוּל, אִם כֵּן עוֹד טֻמְאָתָהּ בָּהּ, וּכְשֶׁיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַהִיא חוֹטְאִים יֵשׁ לִתְלוֹת הַחֵטְא בָּאָרֶץ. לְכָךְ נֶאֱמַר דַּוְקָא בְּאַרְצוֹת שֶׁבַע אֻמּוֹת ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ״ וְגוֹ׳, כִּי בָּזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁיֵּשׁ לְהַקְשׁוֹת: הֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר (ויקרא יח ג) ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ׳ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן״ וְגוֹ׳, הֻשְׁווּ זֶה לָזֶה, וְאִם כֵּן לָמָּה לֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶת יוֹשְׁבֶיהָ אֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶרֶץ כְּנַעַן אֶת הַגּוֹי? אֶלָּא לְפִי שֶׁאֶרֶץ מִצְרַיִם גֻּשְׁמָה בְּיוֹם זַעַם וְאֵין לִתְלוֹת עוֹד פִּשְׁעָם בָּאָרֶץ, אִם כֵּן לָמָּה תָקִיא? כִּי דַי בָּזֶה אִם הַגּוֹי הַחוֹטֵא יְקַבְּלוּ עָנְשָׁם עַל אַרְצָם. אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא גֻשְׁמָה, עֲדַיִן יֵשׁ לִתְלוֹת בָּאָרֶץ, לְכָךְ נֶאֱמַר (דברים כט כא) ״וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ בְּעֶזְרַת ה׳. לְכָךְ נֶאֱמַר אַחַר מַבּוּל זֶה: ״לֹא אֹסִף עוֹד לְקַלֵּל אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם״, כִּי מִכָּאן וּלְהַלָּן אֵין לִתְלוֹת פֶּשַׁע הָאָדָם בָּאָרֶץ, כִּי אִם בְּיִצְרוֹ הָרָע הַמּוֹשֵׁךְ כֹּחוֹ מִן הַנָּחָשׁ וּמִן סַמָּאֵל רוֹכְבוֹ. זֶה שֶׁנָּתַן טַעַם לַדָּבָר: ״כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו״, שֶׁעִקַּר חֶטְאוֹ יִהְיֶה תָּלוּי בְּיִצְרוֹ וְלֹא בְּחֹמֶר הָאָרֶץ.

וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה, כִּי בְּדוֹר הַמַּבּוּל כְּתִיב ״וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם״ (בראשית ו:ה), ר״ל הוֹלֵךְ וְגוֹרֵעַ מִיּוֹם לְיוֹם. וְחֵטְא זֶה תָּלוּי וַדַּאי בְּחֹמֶר הָאָרֶץ, לֹא מִצַּד כֹּחַ הַשִּׂכְלִי שֶׁבָּאָדָם, כִּי ״בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה״ (איוב יב יב), וְאֵיךְ לֹא יִנָּחֵם הָאָדָם עַל רָעָתוֹ בְּבֹאוֹ בַּשָּׁנִים? אָמְנָם אִם הַחֹמֶר לְבַד סִבָּתוֹ, אָתֵי שַׁפִּיר, כִּי הַחֹמֶר מִצַּד בַּהֲמִיּוּתוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא תָסוּר מִמֶּנּוּ אִוַּלְתּוֹ. אֲבָל אַחַר הַמַּבּוּל שֶׁנִּטְהַר חֹמֶר הָאָרֶץ, מֵאָז אֵין לִתְלוֹת הַחֵטְא כִּי אִם בְּיֵצֶר הָרַע הַמִּתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר בִּימֵי נְעוּרָיו, אֲבָל כִּי יַזְקִין יִפְקַח עֵין שִׂכְלוֹ וְלֹא יָשׁוּב לְכִסְלָה. לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״כָּל הַיּוֹם״, כִּי אִם ״מִנְּעוּרָיו״ לְבַד. אָמְנָם כִּי יָבֹא לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּבָא גַּם רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ, וְהוּא הַיֵּצֶר טוֹב, וְזֶהוּ סִבַּת קִיּוּמָם.

וַיָּרַח ה׳ וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַהוֹדָעָה לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁהַקָּרְבָּן שֶׁהִקְרִיב נֹחַ מִנְּכָסָיו הֵם נִכְסֵי שָׁמַיִם אֲשֶׁר בָּרָא ה׳ בְּעוֹלָמוֹ, אַף עַל פִּי כֵן נִתְרַצָּה בָּהֶם, וּבְאֶמְצָעוּת הַקְרָבָתָם נָדַב לְהֵיטִיב וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יַכְרִית עוֹד כָּל בָּשָׂר מִבְּלִי שְׁאֵלַת דָּבָר מִמֶּנּוּ, אֶלָּא כִּבְיָכוֹל מֵעַצְמוֹ נִתְרַצָּה כְּאִלּוּ מַה שֶׁקִּבֵּל הוּא שֶׁל הַמַּקְרִיב וְאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְעַל פִּי דֶּרֶךְ זֶה הָיָה מְפָרֵשׁ מוֹרִי וְרַבִּי אֲדוֹנִי זְקֵנִי זַצַ״ל מַאֲמָר אֶחָד (עירובין סה:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: כָּל הַמִּתְפַּתֶּה מִיֵּינוֹ יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּרַח ה׳ אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ״, עַד כָּאן. פֵּרֵשׁ הוּא זַ״ל: כָּל הַמִּתְפַּתֶּה מִיַּיִן שֶׁלּוֹ כִּי יַגִּישׁ אֵלָיו אוֹרֵחַ כּוֹס שֶׁל יַיִן מִיֵּינוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וּבְאֶמְצָעוּתוֹ יַעֲשֶׂה לוֹ מְבֻקָּשׁוֹ מִמֶּנּוּ מֵעַצְמוֹ, יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ, כִּי כֵן עָשָׂה ה׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסָמוּךְ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״מִתְפַּתֶּה״ לוֹמַר שֶׁנִּתְפַּתָּה בְּאֶמְצָעוּת הַמּוּגָשׁ אֵלָיו מִבְּלִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ אֵלָיו דָּבָר. וּכְפִי זֶה בָּאָה הוֹדָעַת הַכָּתוּב דָּבָר זֶה לְמִי שֶׁיִּרְצֶה לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי קוֹנוֹ, גַּם לְהַכָּרָתוֹ אֶצְלֵנוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״רֵיחַ נִיחוֹחַ״, לֹא מָצִינוּ שֶׁנִּתְנַדֵּב לַעֲשׂוֹת טוֹבָה מֵעַצְמוֹ כָּזֶה אֶלָּא שֶׁיִּתְרַצֶּה בּוֹ אוֹ יִמְחוֹל לוֹ חֶטְאוֹ.

וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳ לֹא אוֹסִיף וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר לֹא אוֹסִיף וְלֹא אוֹסִיף. וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ כָּפַל הַדָּבָר לִשְׁבוּעָה וְכוּ׳, וְכֵן דָּרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת (לו:) עַד כָּאן. וְקָשֶׁה כִּי דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא כָּךְ הֵם, וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר ״לָאו לָאו״ שְׁבוּעָה וְכוּ׳, אָמַר רָבָא וְהוּא דְּאָמַר ״לָאו לָאו״ תְּרֵי זִמְנֵי, דִּכְתִיב ״וְלֹא יִכָּרֵת עוֹד כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (בראשית ט:טו) ״וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל״ עַד כָּאן. וְהֵם ב׳ כְּתוּבִים הַבָּאִים בְּדִבְרֵי ה׳ לְנֹחַ בְּסָמוּךְ, וְלֹא הוֹכִיחַ מִפָּסוּק זֶה כְּדִבְרֵי רַשִׁ״י.

וְטַעַם הַשַּׁ״ס שֶׁלֹּא הוֹכִיחוּ הַשְּׁבוּעָה מִכֶּפֶל ״לֹא אוֹסִיף״ וְ״לֹא אוֹסִיף״ הָאֲמוּרִים בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר ה׳ אֶל לִבּוֹ, יֵשׁ טַעַם נָכוֹן בַּדָּבָר, כִּי לֹא נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם בִּפְרָט אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה נֶחְשָׁב כָּפוּל, כִּי ״לֹא אוֹסִיף״ רִאשׁוֹנָה הָיָה עַל פְּרָטֵי הָאֲדָמָה, וְלֶהֱיוֹת שֶׁלָּקְתָה ב׳ אוֹ ג׳ פְּעָמִים לְסִבַּת בְּנֵי אָדָם: חָטָא אָדָם לָקְתָה אֲדָמָה, חָטָא קַיִן לָקְתָה אֲדָמָה מִבְּלִי תֵּת כֹּחָהּ, חָטְאוּ דּוֹר הַמַּבּוּל לָקְתָה הָאֲדָמָה. לָזֶה בִּתְחִלַּת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ אָמַר ״לֹא אוֹסִיף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם״ וַאֲפִלּוּ לְחֵלֶק אֶחָד מֵהָאֲדָמָה וְלֹא פְּרָט מִפְּרָטֶיהָ. וְעוֹד רָצָה ה׳ בְּנַחַת רוּחַ שֶׁהָיְתָה אָז לְפָנָיו וְאָמַר ״וְלֹא אֹסִיף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי״ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה גַּם מִבְּלִי הַשְׁחָתַת הָאָרֶץ כְּלָל. וּכְפִי זֶה אַיֵּה מְקוֹם הַכֶּפֶל לוֹמַר שֶׁהִיא הַשְּׁבוּעָה? לָזֶה דָּרַשׁ רָבָא מִשְּׁנֵי פְּסוּקִים וְהֵם ״לֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר... וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל״ וְ״לֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל״ (בראשית ט:יא). וְעַיֵּן כַּוָּנַת הַכָּתוּב וּדְרָשָׁתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּמְקוֹמוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וּמֵעַתָּה עָלוּ דִּבְרֵי רַשִׁ״י בְּצָרִיךְ עִיּוּן. וְאוּלַי שֶׁהָיְתָה לוֹ גִּרְסָא אַחֶרֶת בַּשַּׁ״ס וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרֹא״שׁ שָׁם בִּשְׁבוּעוֹת. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְלֹא יִכָּרֵת״ וְגוֹ׳.

וְנִשְׁאַר לָנוּ לָתֵת טַעַם לָמָּה שִׁנָּה הַכָּתוּב בְּמַאֲמָרָיו, פַּעַם הִקְדִּים ״לְקַלֵּל״ קוֹדֶם אָמְרוֹ תֵּבַת ״עוֹד״, וּפַעַם הִקְדִּים תֵּבַת ״עוֹד״ לְתֵבַת ״לְקַלֵּל״, וְלֹא הִשְׁוָה שִׁעוּר דְּבָרָיו. הַטַּעַם הוּא לֶהֱיוֹת כִּי הַקְּלָלוֹת שֶׁנִּתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה יֶשְׁנָם לְשֶׁעָבַר וּלְהַבָּא שֶׁלֹּא יָצְתָה מֵהֶם, מַה שֶׁאֵין כֵּן קִלְלַת כָּל חַי - הַמֵּתִים כְּבָר מֵתוּ וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ, וְהַחַיִּים אֵין הֶכֵּר בָּהֶם לְמַה שֶׁעָבַר. לָזֶה דִּיֵּק ה׳ בִּדְבָרָיו וְאָמַר לֹא אוֹסִיף לְקַלֵּל עוֹד הָאֲדָמָה יוֹתֵר קְלָלָה עַל קִלְלָתָהּ שֶׁהִיא בָּהּ. וְסָמַךְ תֵּבַת ״עוֹד״ אַחַר שֶׁאָמַר ״לְקַלֵּל״ לוֹמַר לֹא אוֹסִיף קְלָלָה בְּיוֹתֵר מִמַּה שֶׁהִיא. וְזֶה יַגִּיד כִּי עוֹדֶנָּה בִּקְלָלָה רִאשׁוֹנָה, אֲבָל בְּהַכָּאַת כָּל בָּשָׂר הִקְדִּים ״עוֹד״ לַהַכָּאָה כִּי אֵין בְּתוֹסֶפֶת הַכָּאָה זוֹ חֵלֶק מֵהָרִאשׁוֹנָה, וְדוֹק.

כִּי יֵצֶר לֵב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא (לט:) שׁוֹר הָאִצְטָדִין שֶׁנָּגַח פָּטוּר, דִּכְתִיב (שמות כא:כח) ״כִּי יִגַּח״ וְלֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ, עַד כָּאן. וְהֵן הָאָדָם מִנְּעוּרָיו, קוֹדֶם שֶׁיַּבְחִין לִמְאוֹס בָּרַע וְלִבְחוֹר בַּטּוֹב, יְקַדְּמֶנּוּ הָרַע מִשֶּׁנִּנְעַר מִמְּעֵי אִמּוֹ, וְהָרַע מַדְרִיכוֹ בִּבְחִינָתוֹ. וְהָיָה כִּי יִגְדַּל כְּבָר הִטְבִּיעַ בּוֹ הָרַע כְּמוֹ שֶׁהִטְבִּיעוּ הַנְּגִיחָה בְּשׁוֹר הָאִצְטָדִין. וְטַעַם זֶה יוֹעִיל לְבַל דָּנוֹ בְּהִכָּרֵת, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ עַל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל הָאֱלֹהִים, וְיִשְׁתַּנֶּה מִשּׁוֹר הַמִּתְלַמֵּד כִּי הוּא מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה לִמְאוֹס בָּרַע בְּהַכִּירוֹ וְלִבְחוֹר בַּטּוֹב. וְהוֹעִיל טַעֲנַת ״רַע מִנְּעוּרָיו״ שֶׁלֹּא יִתְכַּעֵס ה׳ עָלָיו כָּל כָּךְ, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהִפְלִיא לַעֲשׂוֹת כִּי יֵשׁ לוֹ סִבָּה לְהַרְשִׁיעַ לְצַד לִמּוּדוֹ מִנְּעוּרָיו: