בְּרֵאשִׁית מ״ט · ט׳

גור אריה. עַל דָּוִד נִתְנַבֵּא - בַּתְּחִלָּה גּוּר בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ אַתָּה הָיִיתָ הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל (שמואל ב ה') - וּלְבַסּוֹף אַרְיֵה, כְּשֶׁהִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם, וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס שִׁלְטוֹן יְהֵא בְּשֵׁרוּיָא - בִּתְחִלָּתוֹ:

מטרף. מִמַּה שֶּׁחֲשַׁדְתִּיךָ בְּטָרֹף טֹרַף יוֹסֵף חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ - וְזֶהוּ יְהוּדָה שֶׁנִּמְשַׁל לְאַרְיֵה -

בני עלית. סִלַּקְתָּ אֶת עַצְמְךָ וְאָמַרְתָּ מַה בֶּצַע וְגוֹ', וְכֵן בַּהֲרִיגַת תָּמָר שֶׁהוֹדָה, צָדְקָה מִמֶּנִּי, לְפִיכָךְ כרע רבץ וְגוֹ', בִּימֵי שְׁלֹמֹה אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְגוֹ' (מלכים א ה'):

שִׁלְטוֹן יְהֵי בְשֵׁרוּיָא וּבְסוֹפָא יִתְרַבָּא מַלְכָּא מִדְבֵית יְהוּדָה אֲרֵי מִדִין קַטְלָא בְּרִי נַפְשָׁךְ סְלֶקְתָּא יְנוּחַ יִשְׁרֵי בִתְקוֹף כְּאַרְיָא וּכְלֵיתָא וְלֵית מַלְכוּ דִתְזַעְזְעִנֵהּ

גור אריה המשילו לגור אריה הקטן שהוא במין אריה כאשר יגדל, ואין בו כ"ף הדמות כמו ועיר פרא (איוב יא יב):

מטרף בני עלית. דמית לי בני לגור אריה כאשר עלית מהטרף, והטעם מטרף אחר, וזהו פשוטו, ואם נפרשנו על דבר יוסף היה ראוי שיהיה תחת עלית העלית, כי עלית פועל עומד, והנה הפסוק הבא אחריו לעד, והלא תראה "ותעל אחד מגוריה" (יחז', יט, ג),

וטעם כרע רבץ כאריה, שמנהג האריה אחר שטרף ישב על כרעו וירבץ, ואילו היה עובר כל מין חיות לא יקום מפניהם שיברח:

גור אריה יהודה - כמו: והנה כפיר אריות. הנער קרוי גור, כדכתיב: בתוך כפירים רבתה גוריה. לפי שהוא קל וגיבור יותר מאריה זקן, ממשיל את יהודה לגור אריה.

מטרף בני עלית - אתה יהודה בני לאחר שתעלה מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, לא יבא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך. זהו עיקר פשוטו. והמפרשו במכירת יוסף לא ידע פשוטו של פסוק ולא בחילוק טעמים כלל.

גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. הִנֵּה יְהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ אַרְיֵה שֶׁאֵין לוֹ מַלְכוּת, הוּא אָמְנָם גּוּר אַרְיֵה, גּוֹבֵר בְּאֶחָיו וְעָתִיד לִמְלוֹךְ. וְאַף עַל פִּי כֵן:

מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ. אַתָּה יוֹסֵף בְּנִי עָלִיתָ מִטַּרְפּוֹ, שֶׁלֹּא טָרַף אוֹתְךָ בְּאַפּוֹ לַהֲמִיתֶךָ אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שׂוֹנְאֶךָ, וְזֶה כִּי כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה. הָיָה אָז כְּמוֹ הָאַרְיֵה הַכּוֹרֵעַ וְרוֹבֵץ בִּלְתִּי מַזִּיק, כֵּן הוּא אָז לֹא צִוָּה לַהֲמִיתֶךָ.

וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. כֵּן יִהְיֶה בְּמַלְכוּתוֹ לֶעָתִיד, שֶׁיִּרְבַּץ כְּלָבִיא, וְלֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיּוּכַל לְהָטִיל עָלָיו אֵימָה כְּדֵי שֶׁיְּקִימֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ מֵחֲמַת יִרְאָה.

מטרף בני עלית מעניני טרף נתעלית ונתגדלת שאין טורף ושולל כמוך כמו ואת עלית על כולנה. מטרף בני עלית פרש״‎י ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף. חז״‎ק הא אמרינן בעלמא גבי מה בצע כל המברך יהודה הרי זה מנאץ. אלא פי׳‎ על תמר ותרגום מוכיח יהודה את אודיתא ולא בהיתתא וכו׳‎ מדין קטלא ברי נפשך סליקתה וכו׳‎ מדין הריגת תמר ושני בניה.

גּוּר אַרְיֵה וְגוֹ׳. רַזַ״ל (זהר חלק א׳ רלז:) אָמְרוּ מִתְּחִלָּה גּוּר וְאַחַר כָּךְ אַרְיֵה, וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר זְמַן הֱיוֹתוֹ גּוּר. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ. וְרַזַ״ל אָמְרוּ שֶׁעַל אָמְרוֹ טָרֹף טֹרַף הוּא אוֹמֵר לוֹ ״בְּנִי עָלִיתָ״, פֵּרוּשׁ סִלַּקְתָּ עַצְמְךָ, וּלְדִבְרֵיהֶם זַ״ל תִּתְפָּרֵשׁ תֵּבַת ״בְּנִי״ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: מִטֶּרֶף בְּנִי, פֵּרוּשׁ, יוֹסֵף, עָלִיתָ, גַּם עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: מִטֶּרֶף שֶׁל יוֹסֵף בְּנִי, פֵּרוּשׁ, אַתָּה בְּנִי עָלִיתָ, וְאָמַר תֵּבַת ״בְּנִי״ לְשׁוֹן חִבָּה וְקֵרוּב הַלֵּב. אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ עָרֵב שֶׁיַּעֲקֹב חֲשָׁדוֹ לִיהוּדָה לוֹמַר עַתָּה עָלָיו שֶׁעָלָה מֵהַחֲשָׁד, וְהַדַּעַת נוֹתֶנֶת כִּי מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל דַּעַת יַעֲקֹב שֶׁאַחִים יִשְׁלְחוּ יָד בְּיוֹסֵף לַחְשֹׁד אֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא שֶׁדִּבְרֵי רַזַ״ל הֵם דִּבְרֵי קַבָּלָה. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ כָּרַע רָבַץ וְגוֹ׳ מִי יְקִימֶנּוּ, כִּי מִלְּבַד שֶׁאֵין מַשְׁמָעוּת לְפַשְׁטִיּוּת הַדְּבָרִים, לָמָּה דִּבֵּר לְשׁוֹן נִסְתָּר וְשִׁנָּה מִסֵּדֶר שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר בּוֹ בְּדֶרֶךְ נוֹכֵחַ, כְּאָמְרוֹ ״אַתָּה יוֹדוּךָ וְגוֹ׳ בְּנִי עָלִיתָ״:

אָכֵן יִתְבָּאֲרוּ הַכְּתוּבִים עַל פִּי הַקְדָּמָה אַחַת זַכָּה וּבָרָה אֲשֶׁר הֵאִירָה עֵינֵינוּ בִּדְבָרִים נֶחְמָדִים מֵאוֹר תּוֹרָתֵנוּ, וְהוּא כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא אִילָן שֶׁבּוֹ הָיוּ תְּלוּיִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיָּצְאוּ לָעוֹלָם מִיּוֹם הֱיוֹת עוֹלָם וַאֲשֶׁר עֲתִידִין לָצֵאת, וּכְשֶׁחָטָא אָדָם שָׁלַט חֵלֶק הָרַע וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי לְאֵין מִסְפָּר, וְדָרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר אַנְשֵׁי אֱמֶת מֶה עָצְמוּ הַשְּׁבוּיִים מֵהַקְּדֻשָּׁה בַּקְּלִפָּה, וְהֵן עַם ה׳ מִשְׁתַּדְּלִים מִיּוֹם הֱיוֹתָם לְבָרֵר וּלְהוֹצִיא בָּלְעוֹ מִפִּיו, וְהוֹלְכִים וּמְבָרְרִים וּמוֹצִיאִים מִיָּדוֹ בְּאֶמְצָעוּת מְקוֹר הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר נָטַע ה׳ בְּתוֹכֵנוּ הִיא הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. גַּם לִפְעָמִים בְּאֶמְצָעוּת דְּבֵקוּת הַנֶּפֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה בְּנֶפֶשׁ הַטֻּמְאָה לְאוֹנְסָהּ תּוֹצִיא נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, וְהוּא סוֹד (בראשית לג:ג) ״וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב״, שֶׁשָּׁאֲבָה נֶפֶשׁ דִּינָה הַקְּדֻשָּׁה לְנֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה מִנַּהּ שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה תּוֹךְ שְׁכֶם, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת יעקב) כִּי הוּא נֶפֶשׁ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן. וְהוּא רֶמֶז רַחֲבַ״ת יָדַיִם.

וְלִפְעָמִים תֵּצֵא הַנֶּפֶשׁ מֵעַצְמָהּ לָעוֹלָם לְצַד הַשְׁרָצַת נַפְשׁוֹת הַקְּלִפָּה בָּעוֹלָם תֵּצֵא גַּם הִיא, וּבְצֵאתָהּ תִּהְיֶה מֻבְדֶּלֶת מֵאוֹצַר הַקְּלִפָּה טִבְעָהּ, וּתְאַוֶּה לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב, וְהוּא סוֹד נִשְׁמַת הַגֵּרִים הַמִּתְגַּיְּרִים מֵעַצְמָם וְחוֹשְׁקִים לְהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל הַקְּדֻשָּׁה. וּבִכְלַל דָּבָר זֶה גַּם כֵּן בְּאֶמְצָעוּת דָּבָר מְגֻנֶּה בְּיוֹתֵר יִבְחַר הַשַּׁבַּאי שֶׁהוּא אָדָם בְּלִיַּעַל לְהוֹצִיא נֶפֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשְּׁבוּיָה בְּיָדוֹ בִּמְקוֹם קְלִפָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת הֶעָוֹן שֶׁיִּהְיֶה יוֹתֵר מְגֻנֶּה. וְזֶה לְךָ הָאוֹת: רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה יָצְתָה מִזְּנוּת אָב וּבִתּוֹ, וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית. וְתַבְחִין לָדַעַת כִּי רוּת שֶׁיָּצְתָה מִמֶּנָּה שַׁלְשֶׁלֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד הָיְתָה מִמּוֹאָב, שֶׁהִיא בַּעֲלַת עֲבֵרָה בַּחֲצִיפוּת יוֹתֵר וּמַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחוֹת עָלֶיהָ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא לח:), וְנַעֲמָה יָצְתָה מֵעַמּוֹן, שֶׁלֹּא הָיָה הֶעָוֹן מְזֹהָם כַּאֲחוֹתָהּ. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי אִם הָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה לוֹט אָדָם אַחֵר לֹא הָיוּ יוֹצְאִים בְּאֶמְצָעוּתוֹ שְׁתֵּי פְּרִידוֹת הַטּוֹבוֹת, אֶלָּא לְצַד לוֹט שֶׁהָיָה גָּדוֹל בִּבְחִינָתוֹ כִּי גַּם בְּחִינַת הָרַע יֵשׁ בָּהּ הַדְרָגוֹת גְּדוֹלוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ כְּפִי בְּחִינָתָהּ. וְצֵא וּלְמַד מֵהָאֻמּוֹת שֶׁהֵם עַנְפֵי הַקְּלִפָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מְלָכִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים קְטַנֵּי הָעֵרֶךְ וְשָׂרִים וְגוֹ׳. וְהוּא סוֹד אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מט:) בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא, כַּוָּנָתָם בָּזֶה כִּי לְצַד שֶׁאָנוּ מְבָרְרִים כָּל תְּפִיסַת הַקְּלִפָּה מֵהַקְּדֻשָּׁה, כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַבֵּרוּר לְסוֹף דָּבָר שֶׁהוּא הֶעָקֵב, וְכִנּוּ הַתַּכְלִית לַעֲקֵבַיִם כִּי הוּא סוֹף אֵבְרֵי הָאָדָם, וְלָזֶה תִּמְצָא כִּי בַּזְּמַנִּים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְבָּרְרִים מֵהַקְּלִפָּה נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת, וְצֵא וּלְמַד הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים אָבִינוּ וַעֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ הוּא אַבְרָהָם גֵּר צֶדֶק רִאשׁוֹן שֶׁבַּגֵּרִים וְשָׂרָה אִמֵּנוּ וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, וּבְדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן אוּנְקְלוֹס הַגֵּר. וְהֵן הַיּוֹם הֲגַם שֶׁמִּתְגַּיְּרִים, לִהְיוֹת שֶׁסָּפוּ תַמּוּ נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה מִתּוֹךְ הַקְּלִפָּה וְלֹא נִשְׁאֲרוּ כִּי אִם בָּעֲקֵבוֹת, גַּם כֹּחַ הַמְבָרֵר בַּבְּחִינָה עַצְמָהּ קְטַנָּה, וְהוּא סוֹד אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּזֹּהַר (חלק א׳ רנח.) דְּנָגְעוּ רַגְלִין בְּרַגְלִין, כִּי כָל בְּחִינָה תְּבָרֵר בְּחִינָתָהּ.

וְעַל פִּי הַקְדָּמָה זוֹ תַּשְׂכִּיל עֲצַת ה׳ אֲשֶׁר יָעַץ עַל יְהוּדָה, וְשָׁלַח מַלְאָךְ וְהִכְרִיחוֹ לָבֹא אֶל הַקְּדֵשָׁה (בראשית רבה פרק פ״ד), כִּי בְּאֶמְצָעוּת הֱיוֹת הַדָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ, וּבְאֶמְצָעוּת הֱיוֹת יְהוּדָה אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר, נֶעְלַם דְּבַר אִסּוּר מִמֶּנּוּ וְלֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִיא. וּבָזֶה הוֹצִיא מִמְּקוֹר הַטֻּמְאָה עָנָף מֻפְלָא שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה - פֶּרֶץ וָזֶרַח, שֶׁהָיוּ שְׁבוּיִים בִּבְחִינַת הָרַע וְהָיָה אָדָם בְּלִיַּעַל רוֹבֵץ עֲלֵיהֶם לְצַד גּוֹדֶל מַעֲלָתָם. וְצֵא וּלְמַד כַּמָּה צַדִּיקִים יָצְאוּ מֵהֶם וְשַׁלְשֶׁלֶת הַמְּלוּכָה שֶׁל בֵּית דָּוִד. וְזוּלַת יְהוּדָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְּלוּכָה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהוֹצִיאָם מִיָּדוֹ. גַּם זוּלַת דִּמְיוֹן מַעֲשֵׂה הָרַע כִּי יָבֹא אֶל כַּלָּתוֹ אֵין מְצִיאוּת לְהוֹצִיאָם, וּבְאֶמְצָעוּת דִּמְיוֹן הָרַע הֲרֵי זֶה נִכְנָס לִמְדוֹר הָרַע וְהוֹצִיא שָׁלָל רָב.

וְהֵן הֵנָּה הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר הַכָּתוּב גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, פֵּרוּשׁ, מִתְּחִלָּה קוֹדֶם מַעֲשֵׂה תָּמָר הוּא גּוּר, וְזֶה הוּא שֶׁרָמַז בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו בְּאָמְרוֹ ״אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ״, מִלְּבַד מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בִּמְקוֹמוֹ. כְּפִי זֶה יִתְבָּאֵר עוֹד עַל זֶה הַדֶּרֶךְ אַתָּה יוֹדוּךָ, פֵּרוּשׁ, לֹא הָיָה לְךָ אֶלָּא גְּדֻלַּת עַצְמְךָ שֶׁיִּהְיוּ אַחֶיךָ כְּפוּפִים לְךָ, אֲבָל לֹא הָיְתָה מִדָּה זוֹ נוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת. וְצֵא וּלְמַד מַה גְּדֻלָּה הָיְתָה לְבָנָיו לְבַד פֶּרֶץ וְזֶרַח שֶׁבָּאוּ מִמַּעֲשֵׂה הָרֶשֶׁת אֲשֶׁר פָּרַשׂ אֱלֹהִים, וּלְבַסּוֹף אַרְיֵה שֶׁנִּתְגַּבֵּר וְנִתְעַלָּה. וּפֵרֵשׁ מִנַּיִן זָכָה לַעֲלוֹת מַעֲלָה זוֹ, וְאָמַר מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, פֵּרוּשׁ, מֵאוֹתוֹ טֶרֶף אָדָם שֶׁטָּרַף בְּחִינַת הָרַע מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן נְשָׁמוֹת הַמֻּפְלָאוֹת, וּבְאֶמְצָעוּת מַעֲשֵׂה תָּמָר הִרְוַחְתָּ אוֹתָם, מִזֶּה הָיְתָה עֲלִיָּתְךָ וְקָנִיתָ בָּנִים שֶׁמַּלְכוּתָם מַלְכוּת עוֹלָמִים, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא הָיָה בְּעַנְפֵי נִשְׁמָתְךָ גְּדֻלָּה לְדוֹרוֹת אֶלָּא לְךָ לְבַדְּךָ.

וְאָמְרוֹ כָּרַע רָבַץ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, כִּי אוֹתוֹ הַטֶּרֶף שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיְתָה עֲלִיָּתוֹ, כָּרַע רָבַץ עָלָיו אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית ד:ז) ״לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ״, וְלֹא הָיָה לוֹ מְצִיאוּת לַהֲקִימוֹ מֵעָלָיו וּלְהוֹצִיאוֹ מִמֶּנּוּ הָאֶבֶן יְקָרָה.

וְרָמַז בְּאָמְרוֹ אַרְיֵה וְלָבִיא, כִּי בְּחִינָה שֶׁתָּקְפָה בַּנֶּפֶשׁ, הֲלֹא הִיא בְּחִינַת אֲרִי, וְלָזֶה צָרִיךְ בְּחִינַת אֲרִי שֶׁבַּקְּדוּשָּׁה שֶׁהוּא יְהוּדָה לַהֲקִימוֹ וּלְהוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יָדוֹ. וּמֵעַתָּה לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה לְעוֹלָם, מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים, כִּי קָנָה יְסוֹד הַמְּלוּכָה עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה שֶׁאֵלָיו אָנוּ מְקַוִּים יוֹם יוֹם, צִפִּינוּ לִישׁוּעָה.