לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹ֔ה וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים׃

לא יסור שבט מיהודה. מִדָּוִד וָאֵילָךְ, אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדִים אֶת הָעָם בַּשֵּׁבֶט שֶׁמְּמֻנִּים עַל פִּי הַמַּלְכוּת (בראשית רבה):

ומחקק מבין רגליו. הַתַּלְמִידִים, אֵלּוּ נְשִׂיאֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

עד כי יבא שילה. מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁהַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ, וְכֵן תִּרְגְּמוֹ אֻנְקְלוֹס. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה שִׁילוֹ - שַׁי לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, יֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא (תהילים ע"ו):

ולו יקהת עמים. אֲסֵפַת הָעַמִּים, שֶׁהַיּוֹ"ד עִקָּר הִיא בַּיְסוֹד, כְּמוֹ יִפְעָתֶךָ (יחזקאל כ"ח), וּפְעָמִים שֶׁנּוֹפֶלֶת מִמֶּנּוּ, וְכַמָּה אוֹתִיּוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת בְּלָשׁוֹן זֶה, וְהֵם נִקְרָאִים עִקָּר נוֹפֵל; כְּגוֹן נוּ"ן שֶׁל נוֹגֵף וְשֶׁל נוֹשֵׁךְ, וְאָלֶ"ף שֶׁבִּוְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם (איוב י"ג), וְשֶׁבְּאִבְחַת חָרֶב (יחזקאל כ"א), וְאָסוּךְ שָׁמֶן (מלכים ב ד'), אַף זֶה יִקְּהַת עַמִּים אֲסֵפַת עַמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ (ישעיהו י"א). וְדוֹמֶה לוֹ עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבֻז לִיקְּהַת אֵם (משלי ל'), לְקִבּוּץ קְמָטִים שֶׁבְּפָנֶיהָ מִפְּנֵי זִקְנָתָהּ; וּבַתַּלְמוּד דְּיָתְבֵי וּמַקְהוּ אַקְהָתָא בְּשׁוּקֵי דִּנְהַרְדְּעָא בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת; וְיָכוֹל הָיָה לוֹמַר, קְהִיַּת עַמִּים:

לָא יַעֲדֵי עָבֵד שָׁלְטַן מִדְבֵית יְהוּדָה וְסַפְרָא מִבְּנֵי בְנוֹהִי עַד עָלְמָא עַד דְיֵיתֵי מְשִׁיחָא דְדִילֵהּ הִיא מַלְכוּתָא וְלֵהּ יִשְׁתַּמְעוּן עַמְמַיָּא

לא יסור שבט מיהודה. לא יסור שבט גדולה מיהודה עד שבא דוד שהוא תחלת מלכות יהודה, וכן היה הלא תראה כי דגל יהודה נוסע בראשונה, גם אמר השם יהודה יעלה בתחלה:

ופי' מחוקק. סופר, שיחוק על הספר:

וטעם מבין רגליו. שכן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי הקצין:

שילה. יש אומרים כדרך המתרנם ארמית כטעם שלו, ויש אומרים, שהוא מגזרת "ובשליתה" (דבר' כח נז), ויש מי שהוציא מלשון קדמונינו ז"ל שליל, ויש מי שפי' אותו על עיר שילה, ויפרש "יבוא" כמו "ובא השמש" (ויקרא כב ז), או עד כי יבוא קץ שילה כי כן כתוב "ויטוש משכן שילה" (תהלים עח ס), ואחר כן ויבחר בדוד עבדו" (תהלים שם פ' ע), גם זה איננו רחוק, או יהיה שילה כמו בנו, והה"א תחת וי"ו כמו בתוך אהלה (בראשית ט כא) מגזרת לא תשלה אותי (מ"ב רכח) שפירושו לא תוליד:

ומלת יקהת. כמו "ליקהת אם" (משלי ל יז) והיו"ד משרת לעתיד וטעמו שיסורו נוים למשמעתו וכן הי' עמים רבים תחת יד דוד ושלמה בנו, ואין טעם עד כי יבוא שילה שיסור דשבט ממנו בבוא שילה רק טעמו כמו לא יחסר לפלוני לחם עד שיגיע עת שיהיה לו שדות וכרמים רבות, וכמוהו "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" (בראשית כח טו) שישיבהו אל הארץ:

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה אֵין עִנְיָנוֹ שֶׁלֹּא יָסוּר לְעוֹלָם, כִּי כָּתוּב: "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ" (דברים כח לו), וְהִנֵּה הֵם וּמַלְכָּם בַּגּוֹלָה, אֵין לָהֶם עוֹד מֶלֶךְ וְשָׂרִים, וְיָמִים רַבִּים אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַנָּבִיא לֹא יַבְטִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵלְכוּ בַּשְּׁבִי בְּשׁוּם עִנְיָן בַּעֲבוּר שֶׁיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם יְהוּדָה. אֲבָל עִנְיָנוֹ, שֶׁלֹּא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה אֶל אֶחָד מֵאֶחָיו, כִּי מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל הַמּוֹשֵׁל עֲלֵיהֶם מִמֶּנּוּ יִהְיֶה, וְלֹא יִמְשֹׁל אֶחָד מֵאֶחָיו עָלָיו. וְכֵן לֹא יָסוּר "מְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו", שֶׁכָּל מְחוֹקֵק בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּיָדוֹ טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, מִמֶּנּוּ יִהְיֶה, כִּי הוּא יִמְשֹׁל וִיצַוֶּה בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְלוֹ חוֹתַם הַמַּלְכוּת, עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת כָּל הָעַמִּים לַעֲשׂוֹת בְּכֻלָּם כִּרְצוֹנוֹ, וְזֶהוּ הַמָּשִׁיחַ, כִּי: "הַשֵּׁבֶט" יִרְמֹז לְדָוִד שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר לוֹ שֵׁבֶט מַלְכוּת, וְ"שִׁילֹה" הוּא בְּנוֹ אֲשֶׁר לוֹ יִקְּהַת הָעַמִּים. וְלֹא יִתָּכֵן מַאֲמַר רַבִּי אַבְרָהָם, שֶׁיִּהְיֶה שִׁילֹה דָּוִד, כִּי לֹא הָיָה לִיהוּדָה שֵׁבֶט קֹדֶם דָּוִד, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁבְטוֹ נִכְבָּד וְנוֹסֵעַ בַּתְּחִלָּה, אֵין שֵׁבֶט רַק לְמֶלֶךְ וּמוֹשֵׁל, כְּדִכְתִיב: "שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ" (תהלים מה ז), "שֵׁבֶט מוֹשְׁלִים" (ישעיהו יד ה), "שֵׁבֶט לִמְשֹׁל" (יחזקאל יט יד). וְהַכָּתוּב הַזֶּה רָמַז, כִּי יַעֲקֹב הִמְלִיךְ שֵׁבֶט יְהוּדָה עַל אֶחָיו, וְהוֹרִישׁ לִיהוּדָה הַמֶּמְשָׁלָה עַל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר דָּוִד: "וַיִּבְחַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית אָבִי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד וּבְבֵית יְהוּדָה בֵּית אָבִי וּבִבְנֵי אָבִי בִּי רָצָה לְהַמְלִיךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א כח ד). וְאָמַר "לֹא יָסוּר" לִרְמֹז, כִּי יִמְלֹךְ שֵׁבֶט אַחֵר עַל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מֵעֵת שֶׁיָּחֵל לִהְיוֹת לִיהוּדָה שֵׁבֶט מַלְכוּת, לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ אֶל שֵׁבֶט אַחֵר, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו" (דברי הימים ב יג ה). וְעִנְיַן שָׁאוּל הָיָה, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁדְּבַר שְׁאֵלַת הַמַּלְכוּת בָּעֵת הַהִיא נִתְעָב אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא רָצָה לְהַמְלִיךְ עֲלֵיהֶם מִן הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר לוֹ הַמַּלְכוּת שֶׁלֹּא יָסוּר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים, וְנָתַן לָהֶם מַלְכוּת שָׁעָה, וְלָזֶה רָמַז הַכָּתוּב שֶׁאָמַר: "אֶתֶּן לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי" (הושע יג יא), שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ, וְלָכֵן לְקָחוֹ בְּעֶבְרָתוֹ, שֶׁנֶּהֱרַג הוּא וּבָנָיו וְנִפְסְקָה מִמֶּנּוּ הַמַּלְכוּת. וְהָיָה כָּל זֶה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה שְׁמוּאֵל שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְלוֹחֵם מִלְחֲמוֹתֵיהֶם עַל פִּי ה' וּמוֹשִׁיעַ אוֹתָם, וְלֹא הָיָה לָהֶם לִשְׁאֹל מֶלֶךְ בְּיָמָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם: "וַה' אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם" (שמואל א יב יב). וְהקב"ה אָמַר לוֹ: "לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם" (שמואל א ח ז), וּלְפִיכָךְ לֹא נָתַן לָהֶם מַלְכוּת שֶׁל קַיָּמָא. וּמָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין ה' אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם" (שמואל א יג יג), שֶׁאִם לֹא חָטָא, הָיָה לְזַרְעוֹ מַלְכוּת בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא עַל כֻּלָּם, וְזֶה טַעַם "אֶל יִשְׂרָאֵל"; אוּלַי הָיָה מוֹלֵךְ עַל שִׁבְטֵי אִמּוֹ, עַל בִּנְיָמִן וְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּי יְהוּדָה וְאֶפְרַיִם כִּשְׁנֵי עֲמָמִים נֶחְשָׁבִים בְּיִשְׂרָאֵל; אוֹ הָיָה מֶלֶךְ תַּחַת יַד מֶלֶךְ יְהוּדָה. וּלְפִי דַּעְתִּי, הָיוּ הַמְּלָכִים הַמּוֹלְכִים עַל יִשְׂרָאֵל מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים אַחֲרֵי דָּוִד עוֹבְרִים עַל דַּעַת אֲבִיהֶם וּמַעֲבִירִים נַחֲלָה, וְהֵם הָיוּ סוֹמְכִים עַל דְּבַר אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי הַנָּבִיא שֶׁמָּשַׁח לְיָרָבְעָם וְאָמַר: "וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים" (מלכים א יא לט), וְכַאֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ עֲלֵיהֶם מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים מֶלֶךְ אַחַר מֶלֶךְ, וְלֹא הָיוּ חוֹזְרִים אֶל מַלְכוּת יְהוּדָה, עָבְרוּ עַל צַוָּאַת הַזָּקֵן וְנֶעֶנְשׁוּ בָּהֶם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הוֹשֵׁעַ: "הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי" (הושע ח ד). וְזֶה הָיָה עֹנֶשׁ הַחַשְׁמוֹנָאִים, שֶׁמָּלְכוּ בְּבַיִת שֵׁנִי, כִּי הָיוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹן, וְאִלְמָלֵא הֵם נִשְׁתַּכְּחוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי כֵן נֶעֶנְשׁוּ עֹנֶשׁ גָּדוֹל, כִּי אַרְבַּעַת בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי הַזָּקֵן הַחֲסִידִים הַמּוֹלְכִים זֶה אַחַר זֶה, עִם כָּל גְּבוּרָתָם וְהַצְלָחָתָם, נָפְלוּ בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם בַּחֶרֶב, וְהִגִּיעַ הָעֹנֶשׁ בַּסּוֹף לְמָה שֶׁאָמְרוּ רז"ל (בבא בתרא ג א): "כָּל מַאן דְּאָמַר מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי קָאָתֵינָא עַבְדָּא הוּא", שֶׁנִּכְרְתוּ כֻּלָּם בֶּעָוֹן הַזֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּזֶרַע שִׁמְעוֹן עֹנֶשׁ מִן הַצַּדּוּקִים, אֲבָל כָּל זֶרַע מַתִּתְיָה חַשְׁמוֹנַאי הַצַּדִּיק לֹא אָבְדוּ אֶלָּא בַּעֲבוּר זֶה שֶׁמָּלְכוּ וְלֹא הָיוּ מִזֶּרַע יְהוּדָה וּמִבֵּית דָּוִד, וְהֵסִירוּ הַשֵּׁבֶט וְהַמְּחוֹקֵק לְגַמְרֵי, וְהָיָה עוֹנְשָׁם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁהִמְשִׁיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת עַבְדֵיהֶם וְהֵם הִכְרִיתוּם. וְאֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם חֵטְא בְּמַלְכוּתָם מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ כֹּהֲנִים, וְנִצְטַוּוּ: "תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם" (במדבר יח ז), וְלֹא הָיָה לָהֶם לִמְלֹךְ, רַק לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה'. וְרָאִיתִי בַּיְּרוּשַׁלְמִי בְּמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת (ירושלמי הוריות פרק ג הלכה ב): אֵין מוֹשְׁחִין מְלָכִים כֹּהֲנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה עַנְתּוֹרְיָא עַל שֵׁם "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה". אָמַר רַבִּי חִיָּא בֵּר' אַבָּא "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל", מָה כְּתִיב בָּתְרֵהּ "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם". הִנֵּה שָׁנוּ בְּכָאן שֶׁאֵין מוֹשְׁחִין מְלָכִים מִן הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. וּפֵרֵשׁ תְּחִלָּה שֶׁהוּא לִכְבוֹד יְהוּדָה, שֶׁאֵין הַשְּׂרָרָה סָרָה מִן הַשֵּׁבֶט הַהוּא. וּלְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקִימִים עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים כְּפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה, אֵין מוֹשְׁחִים אוֹתָן, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֲלֵיהֶם הוֹד מַלְכוּת, אֶלָּא כְּמוֹ שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים יִהְיוּ. וְהִזְכִּירוּ הַכֹּהֲנִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּעַצְמָן רְאוּיִים לִמְשִׁיחָה, אֵין מוֹשְׁחִין אוֹתָן לְשֵׁם מַלְכוּת, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (הוריות יא) שֶׁאֵין מוֹשְׁחִין אֶלָּא מַלְכֵי בֵּית דָּוִד. וְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא פֵּרֵשׁ, שֶׁהוּא מָנוּעַ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בַּמַּלְכוּת, וְהוּא דָּבָר רָאוּי וְהָגוּן.

וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים אֲסִיפַת הָעַמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ" (ישעיהו יא י). וְדוֹמֶה לוֹ: "עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם" (משלי ל יז), לְקִבּוּץ קְמָטִים שֶׁבְּפָנֶיהָ מִפְּנֵי זִקְנָתָהּ. וּבַתַּלְמוּד (יבמות קי א): דְּמַקְהוּ קְהִיאֲתָא בְּשׁוּקָא דִּנְהַרְדְּעָא. וְיָכוֹל לוֹמַר קְהִיַּת עַמִּים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ט:י'). וְאֵינוֹ נִרְאֶה לְפָרֵשׁ בְּ"יִקְּהַת אֵם" אֲסִיפַת אֵם. וּלְשׁוֹן "מַקְהוּ קְהִיאֲתָא" אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן פִּרְכוֹת וְקֻשְׁיוֹת שֶׁהָיוּ מַקְשִׁים וּמְפָרְכִים בָּהּ קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה, כִּי הַמִּתְקַשֶּׁה בְּדָבָר יִקָּרֵא "קוֹהֶה" בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ (שיר השירים רבה ג ח), "כֻּלָּם אֲחוּזֵי חֶרֶב" - שֶׁהָיוּ כֻּלָּם שׁוֹנִים הֲלָכָה כְּחֶרֶב, שֶׁאִם בָּא מַעֲשֶׂה אֶל יְדֵיהֶם לֹא תְּהֵא הֲלָכָה קוֹהָה לָהֶם. וְכֵן עוֹד שָׁם רַבִּים. וּמִמֶּנּוּ אָמְרוּ בַּגְּמָרָא (נזיר סה ב): "ר' יְהוֹשֻׁעַ קִהָה וְטִהֵר", שֶׁהִקְשָׁה בּוֹ דְּבָרִים רַבִּים וְשָׁבַר כָּל דִּבְרֵי הַמְּטַמְּאִים עַד שֶׁטִּהֵר בְּהֶכְרֵחַ. וְכֵן מָצִינוּ בְּנֻסְחָאוֹת יְשָׁנוֹת בַּגְּמָרָא (בבא מציעא נב א): "מַאן דְּקָהֵי אַזּוּזֵי מִקְּרֵי נֶפֶשׁ רָעָה", שֶׁמְּדַקְדֵּק בּוֹ וּמִתְקַשֶּׁה לְקַבֵּל אוֹתוֹ מֵחֲבֵרוֹ. וּבַעֲלֵי הַדִּקְדּוּק (הרד"ק ור' יונה בן ג'נאח) אוֹמְרִים בְּ"יִקְּהַת" שֶׁשָּׁרְשׁוֹ יקה, וּפֵרְשׁוּ בּוֹ לְשׁוֹן מִשְׁמַעַת וְקִבּוּל הַמִּצְוָה, "יִקְּהַת עַמִּים" - שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו וְיַעֲשׂוּ כָּל אֲשֶׁר יְצַוֶּה עֲלֵיהֶם; "תָּבוּז לִיקֲּהַת אֵם" - לְקַבֵּל מִצְוָתָהּ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי, שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן "הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו" (ירמיהו לא כט), וְשָׁרְשׁוֹ קהה, וְהַיּוֹ"ד בּוֹ כְּיוֹ"ד יִצְהָר, וְעִנְיַן כֻּלָּם הַחֻלְשָׁה וְהַשְּׁבִירָה: יֹאמַר שֶׁלֹּא יָסוּר שֵׁבֶט נוֹגֵשׂ מִיהוּדָה, עַד שֶׁיָּבֹא בְּנוֹ אֲשֶׁר לוֹ חֻלְשַׁת הָעַמִּים וּשְׁבִירָתָם, שֶׁיַּחְלִישׁ אֶת כֻּלָּם לְפִי חֶרֶב. וְכֵן: "אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל" (קהלת י י), שֶׁנֶּחְלַשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִכְרֹת, כְּסַכִּין שֶׁעָמְדָה בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים (ביצה כח), אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּר קְצָת וְנַעֲשׂוּ בּוֹ פְּגִימוֹת. וְכֵן מָצָאתִי עוֹד שָׁם בְּמִדְרַשׁ חָזִיתָ (שיר השירים רבה א יב): הוֹפִיעַ לָהֶם הקב"ה רֵיחַ טוֹב מִבִּשְׂמֵי גַּן עֵדֶן, וְהָיְתָה נַפְשָׁם קוֹהָה לֶאֱכֹל, אָמְרוּ לוֹ, רַבֵּינוּ מֹשֶׁה תֵּן לָנוּ מָה נֹאכַל! אָמַר לָהֶם, כָּךְ אָמַר לִי הקב"ה, כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ. עָמְדוּ וְהִפְרִישׁוּ הַנָּכְרִים מִבֵּינֵיהֶם, וְהָיְתָה נַפְשָׁם קוֹהָה לֶאֱכֹל וְכוּ'. וְהָעִנְיָן, שֶׁהָיְתָה נַפְשָׁם נֶחְלֶשֶׁת וּמִשְׁתַּבֶּרֶת בְּגוּפָם מֵרֹב תַּאֲוָתָם לֶאֱכֹל מִן הַפֶּסַח, שֶׁנִּדְבַּק בּוֹ הָרֵיחַ הַטּוֹב. וְכֵן לֹא תְּהֵא הֲלָכָה קוֹהָה לָהֶם - נֶחְלֶשֶׁת וְרוֹפֶפֶת בְּיָדָם. וּמַקְהוּ קְהִיאֲתָא - מַקְשִׁים קֻשְׁיוֹת מֵחֲלִישׁוּת הַנֶּפֶשׁ מֵרֹב הַצַּעַר וְהָעִיּוּן, אוֹ הוּא לְשׁוֹן שֶׁמְּשַׁבְּרִין וּמְפָרְכִין, כִּלְשׁוֹן (קידושין יג ב) פָּרֵיךְ רַב אֲחָא. וְכָךְ אָמְרוּ (מכילתא בא יח), אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו - שַׁבֵּר אוֹתָם אוֹ תַּחֲלִישֵׁם בִּדְבָרֶיךָ, כִּי הַבֹּסֶר מַחְלִישׁ וְאֵינוֹ מְשַׁבֵּר, אֶלָּא שֶׁהַחֲלִישׁוּת וְהַשְּׁבִירָה עִנְיָן שָׁוֶה, וְהַקְּהִיָּה תִּכְלֹל אֶת שְׁנֵיהֶם.

לא יסור שבט מיהודה - המלכות שניתן לו להשתחוות לו כל אחיו שנים עשר, לא תפסוק ממנו כל אותה הגדולה ולא מחוקק - ושררה מזרעו עד כי יבא - יהודה שילה - כלומר, עד כי יבא מלך יהודה הוא רחבעם בן שלמה שבא לחדש המלוכה בשילה שזהו קרוב לשכם, אבל אז יסורו עשרת השבטים ממנו וימליכו את ירבעם ולא נשאר לרחבעם בן שלמה רק יהודה ובנימין.

יקהת עמים - קבוצת האומות שהיו כפופים תחת שלמה אביו, כדכתיב: הוא רודה בכל עבר הנהר נתקבצו שם להמליך רחבעם, כדכתיב: וילך רחבעם שכמה כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו ושכם אצל שילה, כדכתיב ביהושע: ויאסוף יהושע את כל ישראל שכמה וכל הפרשה. ולבסוף מפרש כל אלו הדברים היה לפני ה' בשילה. וגם בשופטים: הנה חג ה' בשילה במסלה העולה בית אל שכמה וגו'. וגם בירמיה: ויבאו אנשים משכם משילה ומשמרון. וקרקע חלקה היה בשכם סביב האלה אשר עם שכם הראויה להתקבץ שם בני אדם ולכבוד משכן אשר בשילה הסמוך שם. ויעקב עיקר הגדולה של יהודה שמדוד עד רחבעם פירש, אבל חוסר הגדולה לא רצה לפרש אלא מכללו של מקרא אתה מדקדק, שמשילה ואילך נתמעטה.

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה. כְּשֶׁתִּהְיֶה לוֹ הַמַּלְכוּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ, לֹא יָסוּר שֵׁבֶט הַמַּלְכוּת מִמֶּנּוּ אֶל אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ "וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ" (שמואל ב ז:טו). אֲבָל כְּשֶׁנָּפְלָה הַמַּלְכוּת בְּיַד הָאֻמּוֹת, לֹא הָיָה זֶה מִין הֲסָרָה שֶׁיָּסוּר הַדָּבָר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲבָל נִפְסַד לְגַמְרֵי, כִּי לֹא סָר שֵׁבֶט יִשְׂרָאֵל וּמַלְכוּתוֹ מִזֶּה אֶל זֶה, אֲבָל אָבַד לְגַמְרֵי, וְלֹא תִּפּוֹל הֲסָרָה עַל הַבִּלְתִּי נִמְצָא כְּלָל:

וּמְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו. שֶׁיִּהְיֶה מִזַּרְעוֹ שׁוֹפֵט יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וּבֵין רַגְלָיו יִהְיוּ סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִים כְּמִנְהָגָם.

עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה. הִנֵּה תֵּבַת שִׁילֹה מֻרְכֶּבֶת מִשֹּׁרֶשׁ שׁוּל וּמוֹרֶה שׁוּלַיִם, וּמִשֹּׁרֶשׁ שָׁלָה הַמּוֹרֶה שָׁלוֹם, כְּלוֹמַר שְׁלוֹם הַסּוֹף. אָמַר שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר שֶׁיְּהִי לִיהוּדָה שֵׁבֶט וּמְחוֹקֵק בֵּין אֶחָיו בִּלְבַד בְּעוֹד שִׁבְטָם קַיָּם, יִתְאַמֵּת עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה:

וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. אֲבָל כְּשֶׁיִּגָּלֶה הַמָּשִׁיחַ שֶׁיִּהְיֶה שְׁלוֹם הַסּוֹף, לוֹ תִּהְיֶה גַּם יִקְּהַת עַמִּים. חֲלִישַׁת הָעַמִּים, כְּמוֹ "אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל" (קהלת י:י), כְּלוֹמַר מוֹתַר חֲלוּשִׁים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אַחַר אָבְדַן מַלְכוּתָם יִשְׁמְעוּ לְשִׁילֹה שֶׁהִזְכִּיר, כְּאָמְרוֹ "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (במדבר כד:יז).

לא יסור שבט מיהודה משימלוך יהודה תחלה כמו ממלכות דוד ואילך לא יסור ממשלתו להנתן לשבט אחר כמו שהוסרה מלכות שאול להנתן לדוד.

ומחקק מבין רגליו כן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי המושל.

עד כי יבא שילה כי אז נחלקה מלכות בית דוד ונתנה לירבעם מלכות עשרת השבטים וזהו עד כי יבא שילה שנאמר ויבואו שילה וימליכו עליהם את ירבעם. ד״‎א עד כי יבא שילה אחיה השילוני שהיה משילה שקרע בגדי רחבעם לי״‎ב קרעים.

ולו יקהת עמים נתקבצו שם להמליך ירבעם כדכתיב ויבא רחבעם שכמה כי שם בא כל ישראל להמליך אותו, ושכם ושילה סמוכים זה לזה כדכתיב ויאסוף יהושע את כל העם שכמה וגו׳‎ וכתיב לאלתר ויניחה שם במקדש ה׳‎ והוא משכן שילה. ופשט זה לתשובת המינים. ויעקב פי׳‎ עקר גדולתו של יהודה שמדוד עד רחבעם, אבל חוסר גדולה לא רצה לפרש אך מכללו של מקרא אתה יכול לדקדק שמשילה ואילך נתמעטה.