בְּרֵאשִׁית מ״ט · כ״ב

בן פרת. בֶּן חֵן, וְהוּא לְשׁוֹן אֲרַמִּי, אַפִּרְיָן נַמְטְיֵהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּסוֹף בָּבָא מְצִיעָא (דף קי"ט):

בן פרת עלי עין. חִנּוֹ נָטוּי עַל הָעַיִן הָרוֹאָה אוֹתוֹ:

בנת צעדה עלי שור. בְּנוֹת מִצְרַיִם הָיוּ צוֹעֲדוֹת (עַל הַחוֹמָה) לְהִסְתַּכֵּל בְּיָפְיוֹ, בָּנוֹת הַרְבֵּה, צָעֲדָה כָּל אַחַת וְאַחַת, בְּמָקוֹם שֶׁתּוּכַל לִרְאוֹתוֹ מִשָּׁם:

עלי שור. עַל רְאִיָּתוֹ, כְּמוֹ אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב (במדבר כ"ד), וּמִ"אַ יֵשׁ רַבִּים, וְזֶה נוֹטֶה לְיִשּׁוּב הַמִּקְרָא. פֹּרָת תָּי"ו שֶׁבּוֹ הוּא תִּקּוּן הַלָּשׁוֹן, כְּמוֹ עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם (קהלת ג'):

שור. כְּמוֹ לָשׁוּר:

עלי שור. בִּשְׁבִיל לָשׁוּר, וְתַרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס, בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְּקוּן מִבְּנוֹהִי וְכוּ' וְכָתַב בָּנוֹת עַל שֵׁם בְּנוֹת מְנַשֶּׁה, בְּנוֹת צְלָפְחָד, שֶׁנָּטְלוּ חֵלֶק בִּשְׁנֵי עֶבְרֵי הַיַּרְדֵּן, בְּרִי דְּיִסְגֵּי יוֹסֵף, פֹּרָת לְשׁוֹן פִּרְיָה וּרְבִיָּה; וְיֵשׁ מִ"אַ בּוֹ הַמִּתְיַשְּׁבִים עַל הַלָּשׁוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא עֵשָׂו לִקְרַאת יַעֲקֹב, בְּכֻלָּן קָדְמוּ הָאִמָּהוֹת לָלֶכֶת לִפְנֵי בְּנֵיהֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת, וּבְרָחֵל כְּתִיב נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ, אָמַר יוֹסֵף רָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה, שֶׁמָּא יִתֵּן עֵינָיו בְּאִמִּי, יָצָא לְפָנֶיהָ וְשִׁרְבֵּב קוֹמָתוֹ לְכַסּוֹתָהּ, וְהוּא שֶׁבֵּרְכוֹ אָבִיו בֵּן פֹּרָת - הִגְדַּלְתָּ עַצְמְךָ יוֹסֵף עֲלֵי עַיִן שֶׁל עֵשָׂו, לְפִיכָךְ זָכִיתָ לִגְדֻלָּה:

בנות צעדה עלי שור. לְהִסְתַּכֵּל בְּךָ בְּצֵאתְךָ עַל מִצְרַיִם, וְעוֹד דְּרָשׁוּהוּ לְעִנְיָן שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בְּזַרְעוֹ עַיִן הָרָע; וְאַף כְּשֶׁבֵּרֵךְ מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם בֵּרְכָם כַּדָּגִים, שֶׁאֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם:

בְּרִי דְיִסְגֵּי יוֹסֵף בְּרִי דְיִתְבָּרַךְ כְּגֹפֶן דִּנְצִב עַל עֵינָא דְמַיָּא תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְּקוּן מִבְּנוֹהִי יְקַבְּלוּן חוּלָקָא וְאַחֲסַנְתָּא

בן פורת יוסף. בן כמו סעיף והוא לשון נקבה וכן על בן אמצת לך (תהלים פ טז), ודקדוק פורת פועלת, כי על שני דרכים ימצא הפועל, כמו אֹיבֶיהָ, אֹיַבְתִי וכן פורה ופורת, מלשון "פוריה" (תהלים קכח ג) ויש מי שפי' אותה מלשון "ותשלח פארות" (יחז' יז ו), והזכיר בן פורת פֲעַמַיִם. כדרך אנשי לשון הקדש, "כי הנה אויביך ד', כי הנה אויביך" (תהלים צב י) והטעם פעם אחר פעם תמיד, ועל הפי' השני יהיה התי"ו תדת ח"א כתי"ו ושבת לנשיא (יחז' מו יז):

וטעם "בנות צעדה עלי שור". שיוסף היה כבן פרת, ועשה בנות, צעדה כל אחת ואחת מהן על החומה והטעם שגבהו מאוד על החומות הבצורות בנות צעדה, על דרך "זבובי מות יבאיש" (קהלת יו"ד א):

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֶּן חֵן, וְהוּא לְשׁוֹן אֲרַמִּי (ב"מ קיט), אַפִּרְיוֹן נִמְטְיֵהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. "בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן", חִנּוֹ נָטוּי עַל הָעַיִן הָרוֹאָה אוֹתוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ט:כ"ב). וְרָחוֹק הוּא מְאֹד לְסָמְכוֹ אֶל הַלָּשׁוֹן הַהוּא, שֶׁלְּשׁוֹנוֹת כָּאֵלֶּה בַּתַּלְמוּד יְוָנִי אוֹ פַּרְסִי וּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת, אֵין לָהֶם חָבֵר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְעוֹד כִּי לְפִי הַנִּמְצָא מִמֶּנּוּ אֵינֶנּוּ רַק לְשׁוֹן בְּרָכָה וְשֶׁבַח, וְהַנּוּ"ן בּוֹ שֹׁרֶשׁ, וְכֵן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס':י"ג), "וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה", דְּוֻיִין וּשְׁפוּפִין, וְלֹא הָיוּ מְפַרְנִין אֶלָּא בַּפֶּה. וְדוֹמֶה לִי שֶׁהוּא מִמָּה שֶׁאָמְרוּ (כתובות נד), פֻּרְנָא לְיַתְמֵי, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחוּ הוּא לַיְּתוֹמִים, וְקָרְאוּ עוֹד הַכְּתֻבָּה "פֻּרְנָא", אִשָּׁה גּוֹבָה פֻּרְנָא מֵהֶם (שם סז), הַכְּתֻבָּה שֶׁהִיא שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב"ר פ ז), "מֹהַר" - פְּרָאנוּן. אֲבָל "בֵּן פּוֹרָת", אוֹ כְּדַעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"ט:כ"ב) מִלְּשׁוֹן פֹּרִיָּה וַעֲנֵפָה, אוֹ כְּדִבְרֵי בַּעֲלֵי הַדִּקְדּוּק (עיין ספר השרשים שורש בנה) שֶׁעָשׂוּ פּוֹרָת מִלְּשׁוֹן "וַתֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָיו" (יחזקאל לא ה), וְהֵם אָמְרוּ כִּי "בֵּן" - כְּמוֹ נֶטַע, וְהֵבִיאוּ לוֹ דּוֹמֶה "וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ" (תהלים פ טז). וְהָעִנְיָן, כְּאִלּוּ אָמַר נֶטַע שֶׁבּוֹ פֹּארוֹת רַבּוֹת יוֹסֵף. וְעַל דַּעְתִּי "בֵּן" כְּמַשְׁמָעוֹ, יֹאמַר כִּי יוֹסֵף הוּא בֵּן שֶׁהוּא כְּמוֹ פֹּארוֹת אִילָן שָׁתוּל עַל הַמַּעְיָן אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו, וְעָשְׂתָה בָּנוֹת צָעֲדָה אוֹתָן עַל הַחוֹמוֹת הַגְּבוֹהוֹת בַּשָּׁמַיִם, וְכִנָּה הַבַּדִּים אֲשֶׁר תֵּצֶאנָה מִן הַפֹּארָה בְּבָנוֹת כִּי הֵן בָּנוֹת לַפֹּארוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וְהוּא דֶּרֶךְ צַחוּת לְבֵן פּוֹרָת. וְלֹא נִסְמַךְ בֵּן אֶל פּוֹרָת, אֲבָל הוּא כְּמוֹ "אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן" (יחזקאל לא ג), "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלוּחָה" (בראשית מ"ט:כ"א), "בִּנְיָמִין זְאֵב" (בראשית מ"ט:כ"ז), וּלְפִיכָךְ נָקוּד בְּצֵירֵי, כִּי אִלּוּ הָיָה פֵּרוּשׁוֹ נֶטַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֹּארוֹת, מִשְׁפָּטוֹ בְּסֶגוֹל. וְאָמַר "בֵּן" דֶּרֶךְ חִבּוּב, כְּמוֹ "מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ". וְעַל הַכְּלָל רָאוּי שֶׁנְּפָרֵשׁ בְּבִרְכַּת יוֹסֵף שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ זֵכֶר לִשְׁנֵי הַשְּׁבָטִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וְהוּא לְשׁוֹן "פּוֹרָת" וּ"בָנוֹת", אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר לֵוִי, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָם אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר, לֹא יַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ כֵן בְּבִרְכָתוֹ שְׁנַיִם שְׁבָטִים חֲלוּקִים, אֲבָל יִרְמֹז לָהֶם. וְכֵן בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּבִרְכָתוֹ דִּמָּה אוֹתוֹ לְשׁוֹר וְלִרְאֵם (דברים לג יז), וְהִזְכִּיר בּוֹ הַקַּרְנַיִם, כִּי כָל אֶחָד מֵהֶם גּוּף אֶחָד שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְחַלְּקוּ קַרְנַיִם, וּבַעֲבוּר שֶׁשָּׁם לֹא הִזְכִּיר שִׁמְעוֹן אָמַר בְּפֵרוּשׁ "וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (שם):

בן פורת יוסף בן פורת עלי עין - הרי פסוק זה דוגמת לחצאים בראש המקרא, אלא שמזכיר במי הוא מדבר וחוזר וכופל חצי ראש המקרא ומסיים דבורו, כמו: נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם. כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו. עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו. הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב.

אף כאן: בן פורת יוסף - בן הפורה וגדל יוסף. ועל מה הוא גדל?

בן פורת עלי עין - גדל ורבה על עין להסתכל למעלה מן העין, בקומתו וביופיו. בנות מצרים.

צעדה - כל אחת ואחת.

עלי שור - לשון ראייה. כפל לשון של עלי עין. כמו: ומגבעות אשורנו, שהיו בנות מצרים צועדות והולכות לראותו כמו אשת פוטיפר וחברותיה. ומתוך כך -

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף. הִנֵּה יוֹסֵף הוּא בֶּן גֶּפֶן פֹּרָת, עָנָף שֶׁל גֶּפֶן פּוֹרִיָּה הָעוֹשָׂה צֵל לָרַבִּים כְּדֶרֶךְ הַגֶּפֶן, כְּאָמְרוֹ ״כִּסּוּ הָרִים צִלָּהּ״ (תהלים פ:יא), וְזֶה כִּי בְצִלּוֹ חַי יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּמִצְרָיִם:

בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת. וְעִנְיָנוֹ הָיָה כְּעִנְיַן עָנָף שֶׁל גֶּפֶן פּוֹרִיָּה סָמוּךְ לְמַעְיָן, שֶׁהִיא פּוֹרַת וּמְגַדֶּלֶת בָּנוֹת שֶׁהֵן עֲנָפִים:

צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר. בְּאֹפֶן שֶׁאוֹתָהּ הַגֶּפֶן צָעֲדָה עַל הַחוֹמָה אוֹ הַגָּדֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי הָעַיִן, בְּאֹפֶן שֶׁקֹּדֶם לָכֵן לֹא הָיְתָה נִרְאֵית מִצַּד הַשֵּׁנִי לַחוֹמָה, וְהָיְתָה בִּלְתִּי נוֹדַעַת לְגַמְרֵי לַיּוֹשְׁבִים שָׁם, וְאַחַר שֶׁצָּעֲדָה עַל הַחוֹמָה נוֹדְעָה הִיא וּבְנוֹתֶיהָ. וְכֵן קָרָה לְיַעֲקֹב בְּעִנְיַן יוֹסֵף וּבָנָיו שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מְצִיאוּת יוֹסֵף, וּכְמוֹ רֶגַע נִגְלוּ אֵלָיו הוּא וּבָנָיו, כְּעִנְיַן "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְכוּ'" (בראשית מח:יא).

בן פרת לשון ענפים כמו מסעף פארה במערצה יוסף הוא בן, שהענף שלו גדל עלי עין ושתל על פלגי מים.

עלי עין כך מנהג דברי שירה לכפול הלשון כמו נשאו נהרות ה׳‎ נשאו נהרות קולם אנכי לה׳‎ אנכי אשירה ועוד הרבה.

בנות הם הענפים היוצאים מגוף האילן ואמר שהם גדולים וגבוהים עד למעלה מן החומה היינו צעדה עלי שור.

צעדה הוא לשון רבות לנקבות כמו צעדו לזכרים דוגמא וחטאתינו ענתה בנו ויהי ידיו אמונה והפשתה והשעורה נוכתה בעצמותי וירדנה. והמשל על יוסף שהיה פרה ורבה מאפרים ומנשה שנתמנו שבטים. וגם בני יוסף אמרו ליהושע ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה'. [בנות צעדה עלי שור כשעבר יוסף במצרים יצאו כל הנשים לראותו מחמת יפיו].

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן. אָמַר יַעֲקֹב כִּי יוֹסֵף מִצַּד עַצְמוֹ הוּא בֵּן פֹּרָת, לְשׁוֹן פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, כִּי יוֹסֵף לְשׁוֹן הוֹסָפָה, כְּמוֹ ״יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים״ (דברים א:יא). וְאָמַר ״בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן״, מִצַּד שֶׁהוּא בַּעַל חֵן, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב טו) ״נוֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ״, עַל כֵּן יִהְיֶה עֲלֵי עָיִן, שֶׁאֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בְּמִי שֶׁנּוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו. וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה שֶׁהֲרֵי ״בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר״ לְהִסְתַּכֵּל בְּיָפְיוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִזַּק מִצַּד עַיִן הָרָע, אַף עַל פִּי שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁהָרִבּוּי מָצוּי אָז בְּיוֹתֵר הָעַיִן הָרָע מָצוּי, מִכָּל מָקוֹם יִהְיֶה יוֹסֵף בֶּן פֹּרָת שֶׁיִּפְרֶה וְיִרְבֶּה כַּדָּגִים הַלָּלוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה בֵּן פֹּרָת חִנּוֹ נָטוּי עֲלֵי עֵין הָרוֹאֶה לְבַל יַזִּיקוֹ.

וְאַחַר שֶׁהִזְכִּיר נֵזֶק שֶׁל עַיִן הָרַע שֶׁל כָּל רוֹאָיו שֶׁנִּצַּל מִמֶּנּוּ, חָזַר לְהַזְכִּיר עִנְיָן שֵׁנִי בְּדוֹמֶה לוֹ, כִּי גַם אֶחָיו נִתְקַנְּאוּ בּוֹ וְנָתְנוּ בּוֹ עֵינֵיהֶם וְנִצּוֹל גַּם מֵהֶם, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים״ (בראשית מט, כג). וְעִנְיַן ״וָרֹבּוּ״ כְּמוֹ ״רֹבֶה קַשָּׁת״, כִּי הֵמָּה רָצוּ לַהֲמִיתוֹ עַל יְדֵי חֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ״ (בראשית לז, יח), וְהַיְנוּ עַל יְדֵי חֵץ, לְפִי שֶׁחֲשָׁבוּהוּ לְמוֹצִיא דִּבָּה אֲשֶׁר ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנוֹ״ (ירמיהו ט, ז), עַל כֵּן רָצוּ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה. ״וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים״ - הֵם בְּעַצְמָם הָיוּ בַּעֲלֵי חִצִּים אֲשֶׁר ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם״, שֶׁהֲרֵי הֵם הוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת לִקְרוֹתָן עֲבָדִים, ״וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה״ (בראשית לז, ב) שֶׁהוֹצִיאוּ הֵם עַל בְּנֵי בִלְהָה וְזִלְפָּה אֶל אֲבִיהֶם. לְפִיכָךְ ״וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ״ (בראשית מט, כד) שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לוֹמַר לָשׁוֹן הָרָע עַל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת (ירושלמי פאה פ״א ה״א). וּלְפִי זֶה קַשְׁתּוֹ שֶׁל יוֹסֵף יָרָה עַל פִּי הַדִּין, אֲבָל הָאַחִים רְאוּיִים לִקְרוֹתָם ״בַּעֲלֵי חִצִּים״, וְחִצָּיו שֶׁל יוֹסֵף נָחֲתוּ בָהֶם בַּדִּין. ״וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו״ (בראשית מט, כד), כִּי ״רֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״ (משלי כט, ג), וְהוּא לֹא הָיָה רֹעֶה זוֹנוֹת בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, עַל כֵּן זָכָה לְהוֹן עָתֵק וְזָכָה לִהְיוֹת רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף. טַעַם הַכֶּפֶל הוּא לוֹמַר כִּי לִשְׁנֵי צְדָדִין רָאוּי הוּא לִפְרוֹת: הָאֶחָד לְצַד מַה שֶׁהוּא יוֹסֵף, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לו:) רָאוּי הָיָה יוֹסֵף לְהַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, וְהַשֵּׁנִי ״בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן״ עַל אֲשֶׁר לֹא זָנָה אַחֲרֵי עֵינָיו.

וְאָמְרוֹ בָּנוֹת צָעֲדָה יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא) שֶׁאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר קָרְאָה כָּל נְשֵׁי הַשָּׂרִים וְהַגְּדוֹלִים וְהִכְנִיסָה יוֹסֵף לְשָׁרֵת לִפְנֵיהֶם, וְקִבּוּצָם וְהֶקֵּפָם הָיָה כְּאֶצְעָדָה זוֹ, עֲלֵי שׁוּר כְּדֵי לְהַבִּיט בּוֹ. אַף עַל פִּי כֵן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְעִידָה עָלָיו שֶׁלֹּא הִבִּיט אָוֶן, וּכְשֵׁם שֶׁהוּא לֹא הִסְתַּכֵּל בָּהֶם כְּמוֹ כֵן לֹא תִשְׁלוֹט עַיִן הָרַע בּוֹ.