בְּרֵאשִׁית מ״ט · כ״ג

וַֽיְמָרְרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים׃

במילים פשוטות

הפסוק מתאר את הצרות שעברו על יוסף. רש״י מבאר ש״וימררהו ורבו״ מוסב על אחיו של יוסף שמיררו את חייו, ועל פוטיפר ואשתו שמיררוהו לאוסרו, לשון ״וימררו את חייהם״. ״ורבו״ פירושו שנעשו לו אחיו אנשי ריב. רש״י מעיר על הדקדוק שאין זה לשון פעילה רגילה. ״בעלי חצים״ הם אלה שירו בו כחצים בלשונם ובמעשיהם. אבן עזרא מביא בשם הנגיד פירוש ש״וימררהו״ פירושו עשוהו מטרה, ואחר כך ״ירו בעלי חצים״, ומקשר זאת לפסוק באיוב ״יסובו עלי רביו״. ״וישטמהו״ פירושו שנטרו לו איבה. הפסוק מבטא את סבלו של יוסף מרודפיו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וימררהו ורבו. וַיְמָרְרוּהוּ אֶחָיו, וַיְמָרְרוּהוּ פּוֹטִיפַר וְאִשְׁתּוֹ, לְאָסְרוֹ; לְשׁוֹן וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם:

ורבו. נַעֲשׂוּ לוֹ אֶחָיו אַנְשֵׁי רִיב. וְאֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן פָּעֲלוּ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִנָּקֵד "וָרָבוּ", כְּמוֹ הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ וְגוֹ' (במדבר כ'), וְאַף אִם לְשׁוֹן רְבִיַּת חִצִּים הוּא כָּךְ הָיָה לוֹ לִנָּקֵד; אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן פּוֹעֲלוּ, כְּמוֹ שֹׁמּוּ שָׁמַיִם (ירמיהו ב'), שֶׁהוּא לְשׁוֹן הוּשַׁמּוּ; וְכֵן רוֹמּוּ מְּעַט, שֶׁהוּא לְשׁוֹן הוּרְמוּ, אֶלָּא שֶׁלְּשׁוֹן הוּרְמוּ וְהוּשַׁמּוּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּלְשׁוֹן שֹׁמּוּ, רֹמּוּ, רֹבּוּ מֵאֵלֵיהֶם הוּא - מְשׁוֹמְמִים אֶת עַצְמָם, נִתְרוֹמְמוּ מֵעַצְמָם, נַעֲשׂוּ אַנְשֵׁי רִיב, וְכֵן דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי, כְּמוֹ נִדְמוּ, וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס, וְנַקְמוֹהִי:

בעלי חצים. שֶׁלְּשׁוֹנָם כַּחֵץ, וְתַרְגּוּמוֹ לְשׁוֹן וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה, אוֹתָן שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לַחֲלֹק עִמּוֹ נַחֲלָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִתְמַרְרוּ יָתֵהּ וְנַקְמוֹהִי וְאָעִיקוּ לֵהּ גֻבְרִין גִּבָּרִין בַּעֲלֵי פַלְגוּתָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וימררוהו. אמר הנגיד שפי' שמו מררתו כמו מטרה ואחר כך יורו בעלי חצים וככה "השמיעו אל בבל רבים" (ירמי' נ, כט)

וכטעם וימררוהו"יסבו עָלַי רַבָיו" (איוב טז יג) בסוף "ישפוך לארץ מְרֵרָתִי":

וישטמוהו. מוקדם קודם וימררוהו כאילו אמר וכבד שטמוהו, וזה רמז על אחיו שמכרוהו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

וימררוהו ורובו - מתוך שנתנה אשת פוטיפר עיניה בו השליכוהו בבית האסורים.

ורבו - כפל לשון של חצים שבפסוק כמו: יסבו עליו רביו. חציו. ולכן הוא נדגש, אבל מגזירת מריבה יאמר אשר רבו בני ישראל, כמו: מן קם קמו, מן שב שבו, כך יאמר מן הרב רב עם ישראל רבו.ומדמה הפסוק לשון הרע של פוטיפר לחצים, כדכתיב: חץ שחוט לשונם מרמה דבר. וידרכו את לשונם קשתם שקר.

ורבו - מגזרת רבב. כמו סבו מן סבב, צהלי ורוני מן רנן.

רבו - שיטרוט בלע"ז.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים. בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, כְּעִנְיָן "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם" (ירמיהו ט:ז). מֵהֶם הָיָה שַׂר הַמַּשְׁקִים בְּאָמְרוֹ "נַעַר עִבְרִי עֶבֶד" (בראשית מא:יב), וּמֵהֶם קְצָת עַבְדֵי פַּרְעֹה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לו:) שֶׁאָמְרוּ לַמֶּלֶךְ: "עֶבֶד שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ רַבּוֹ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף תַּמְלִיכֵהוּ עָלֵינוּ?"

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וימררוהו ורבו לפי שכבר שטמהו בעלי חצים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיְמָרְרוּהוּ וָרֹבּוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, מִתְּחִלָּה חָשְׁבוּ לְהָרְגוֹ, דִּכְתִיב (בראשית ל״ז:כ׳) ״לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ״, אוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספר הישר פרשת וישב) כִּי קוֹדֶם שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ לַבּוֹר כְּשֶׁהִפְשִׁיטוּהוּ חָבְלוּ בּוֹ כַּמָּה חֲבָלוֹת וְהֵצֵרוּ לוֹ, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר וַיְמָרְרוּהוּ, וְאַחַר כָּךְ נִתְיָעֲצוּ עָלָיו לְהַשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר וּלְמָכְרוֹ לְנָכְרִים, וּכְנֶגֶד חֲלוּקוֹת אֵלּוּ אָמַר וָרֹבּוּ, פֵּרוּשׁ, הִרְבּוּ לְהָצֵר.

וַיִּשְׂטְמוּהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים. הִיא אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר וְחַבְרוֹתֶיהָ הַמְסוּבּוֹת בִּמְסִבָּתָהּ, שֶׁבִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ חִצָּיו, שֶׁהוּא זֶרַע הַיּוֹרֶה כַּחֵץ.

אוֹ אוּלַי יְכַוֵּן כָּל הַכָּתוּב עַל פְּרָט זֶה - וַיְמָרְרוּהוּ הֵם בְּחִינַת הָרַע הַמְפַתֶּה לַעֲשׂוֹת רַע, וְזֶה הָיָה לוֹ סִבָּה שֶׁיָּפוֹזוּ זְרוֹעֵי יָדָיו, לְצַד שֶׁנִּכְנַס בְּגוּפוֹ הַיֵּצֶר הָרַע, וּכְמַעֲשֵׂה רַב עַמְרָם חֲסִידָא (קידושין פא.), וְהִנֵּה בְּחִינַת הַקְּלִפָּה יִתְיַחֵס לָהּ שֵׁם מָרָה, לָזֶה אָמַר ״וַיְמָרְרוּהוּ״ כֹּחוֹת הָרַע.

וָרֹבּוּ - עַל יְדֵי שֶׁרָבוּ כֹּחוֹת הָרַע עָלָיו וַאֲנָסוּהוּ עַל הָעֲבֵרָה, וְרָבוּ עַל הַמּוֹנֵעַ, ״וַיִּשְׂטְמוּהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים״ - הֵם הַקְּלִפּוֹת אֲשֶׁר מַחְטִיאִים אֶת הָאָדָם לְהוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה הַיּוֹרֶה כַּחֵץ. וְאָמַר לְשׁוֹן מַשְׂטֵמָה כִּי כֹּחוֹת הָרַע יַחְשְׁבוּ לְרָעָה, כְּמַשְׂטִימִים לַקְּדֻשָּׁה לְהַשְׁחִית חֶמְדָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי וְלֹא יָרָה חִצּוֹ, אֶלָּא ״וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו״.

וְאָמְרוֹ מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, פֵּרוּשׁ כִּי ה׳ עֲזָרוֹ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהילים ל״ז:ל״ג) ״ה׳ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ״, וְנָתַן לוֹ אֲבִירוּת כְּנֶגְדָּם, כִּי ה׳ הוּא הָעוֹזֵר נֶגֶד הַמֵּסִית וְהַמַּדִּיחַ.

וְאָמְרוֹ מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל - כָּאן רָמַז (תהילים קי״ח:כ״ב) ״אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים״, וְיוֹסֵף בְּאֶמְצָעוּת צִדְקוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר בְּרִית קוֹדֶשׁ זָכָה בְּאֶבֶן הָרֹאשָׁה. וְהוּא סוֹד (משלי י׳:כ״ה) ״צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם״ שֶׁנִּקְרָא רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, וְהָבֵן, וּמִשֶּׁלוֹ נָתְנוּ לוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל