בְּרֵאשִׁית מ״ט · י״א

אסרי לגפן עירה. נִתְנַבֵּא עַל אֶרֶץ יְהוּדָה שֶׁתְּהֵא מוֹשֶׁכֶת יַיִן כְּמַעְיָן; אִישׁ יְהוּדָה יֶאֱסֹר לַגֶּפֶן עַיִר אֶחָד וְיִטְעָנֶנּוּ מִגֶּפֶן אַחַת, וּמִשֹּׂרֵק אֶחָד בֶּן אָתוֹן אֶחָד:

שרקה. זְמוֹרָה אֲרֻכָּה, קוריירא בְּלַעַז:

כבס ביין. כָּל זֶה לְשׁוֹן רִבּוּי יַיִן:

סותה. לְשׁוֹן מִין בֶּגֶד הוּא, וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא:

אסרי. כְּמוֹ אוֹסֵר, דֻּגְמַת מְקִימִי מֵעָפָר דָּל (תהילים קי"ג), הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם (שם קכ"ג), וְכֵן בְּנִי אֲתֹנוֹ כְּעִנְיָן זֶה. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ: גֶּפֶן - הֵם יִשְׂרָאֵל; עִירֹה - זוֹ יְרוּשָׁלַיִם; שֹׂרֵקָה - יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק - (ירמיהו ב'):

בני אתנו. יִבְנוּן הֵיכְלֵהּ, לְשׁוֹן שַׁעַר הָאִיתוֹן בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל (יחזקאל מ'). וְעוֹד תִּרְגְּמוּ בְּפָנִים אֲחֵרִים: גֶּפֶן אֵלּוּ צַדִּיקִים; בְּנִי אֲתֹנוֹ - עָבְדֵי אוֹרַיְתָא בְּאוּלְפַן, עַל שֵׁם רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת:

כבס ביין. יְהֵא אַרְגְּוָן טַב שֶׁצִּבּוּעוֹ דּוֹמֶה לְיַיִן, וְצִבְעוֹנִין הוּא לְשׁוֹן סוּתֹה, שֶׁהָאִשָּׁה לוֹבַשְׁתָּן וּמְסִיתָה בָּהֶן אֶת הַזָּכָר לִתֵּן עֵינָיו בָּהּ; וְאַף רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ בַתַּלְמוּד לְשׁוֹן הֲסָתַת שִׁכְרוּת בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת (דף קי"א). וְעַל הַיַּיִן שֶׁמָּא תֹאמַר אֵינוֹ מַרְוֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר סוּתֹה:

יַסְחַר יִשְׂרָאֵל לְקַרְתֵּהּ עַמָּא יִבְנוּן הֵיכְלֵהּ יְהוֹן צַדִּיקַיָּא סְחוֹר סְחוֹר לֵהּ וְעָבְדֵי אוֹרַיְתָא בְּאוּלְפַן עִמֵּהּ יְהֵי אַרְגְוָן טַב לְבוּשׁוֹהִי כְּסוּתֵהּ מֵילָא מֵילָא צְבַע זְהוֹרִי וְצִבְעוֹנִין

אסרי. היו"ד נוסף כמו "היושבי" (תהלים קכג א) "לסוסתי" (שה"ש א ט):

עירה. כמו "על שלשים עירים" (שופ' יו"ד ד),

ויו"ד בני אתונו נוסף, או יהיה פי', כי אסרי ישרת עצמו ואחר:

ולשרקה. כפול, כי היא כגפן, ועיר כאתון,

ג"כ ובדם ענבים סותה, וי"א שהיא כמו כסותו והוא חסר כ"ף, והנכון בעיני שהוא מגזרת "מסוה" (שמות לד לג), והטעם שתרבה תבואת כרמיו עד שיסור עירה לגפן, ולא יחוש אם יאכל ענבים, ותחת מים יכבס ביין לבושו, ודמהו לדם בעבור שיתאדם, וזה על דרך משל, כמו "יטפו הרים עסיס" (יואל ד, יח) עד שיקרא חכלילי עינים מרוב היין שהוא שותה כי החכלילות יראה בעין משכרת היין ושניו לבנות מרוב אכלו חלב:

אסרי לגפן עירה - עיר בן אתונות צריך לקשור לגפן אחת להטעינו מרוב ענבים.

ולשורקה - אחת.

בני אתונו - כפל לשון, כדכתיב בשלמה: וישראל ויהודה רבים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו כי משופעים ביין היו.

כבס ביין לבושו - לאחר שבצרו הענבים ודורכים אותן בגיתות מתלכלכין בגדיהם בדריכות היינות, כדכתיב: מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת. וכתוב שם: וכל מלבושי אגאלתי. ואחר הדריכה שותים את היין ולכך הוא אומר: חכלילי עינים מיין - כדכתיב: למי חכלילות עינים למאחרים על היין.

סותה - לשון בגד.

אוֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה. וּמֵאוֹתוֹת אוֹתוֹ הַמָּשִׁיחַ הוּא אֶחָד, שֶׁיִּגָּלֶה "עַל עַיִר בֶּן אֲתוֹנוֹת" כְּמַאֲמַר הַנָּבִיא (זכריה ט:ט), וְזֶה שֶׁלֹּא יָבֹא עַל סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, כִּי אָמְנָם מִלְחֶמֶת הָאֻמּוֹת וְאָבְדַן מַלְכוּתָם כְּבָר תִּהְיֶה נִשְׁלֶמֶת עַל יְדֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יִהְיֶה לְמֶלֶךְ בְּשָׁלוֹם. שֵׁנִית, שֶׁיֶּאֱסֹר אוֹתוֹ הָעַיִר אֶל הַגֶּפֶן, וְזֶה שֶׁיִּשְׁכֹּן מַלְכוּת שְׁלוֹמוֹ בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַגֶּפֶן, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין צב.) אֻמָּה זוֹ לְגֶפֶן נִמְשְׁלָה, וְכֵן הֵעִיד הַנָּבִיא בְּאָמְרוֹ "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ה:ז):

וְלַשּׂוֹרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ. שְׁלִישִׁית מֵאוֹתוֹתָיו הוּא שֶׁיִּקְשֹׁר חֲמוֹרוֹ הַנִּזְכָּר, וְיִהְיֶה מִשְׁכָּנוֹ בְּשׂוֹרֵק שֶׁהוּא מִבְחַר הַגֶּפֶן, וְזֶה שֶׁיָּאֵר פָּנָיו אֶל צַדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר וְלֹא לְכָל הַגֶּפֶן׃

כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבוּשׁוֹ. רְבִיעִית מֵאוֹתוֹתָיו תִּהְיֶה שֶׁיּוּכַל לְכַבֵּס לְבוּשׁוֹ בְּדָם, כִּי יִמְצָא הֶרֶג רַב נַעֲשָׂה קוֹדֶם בּוֹאוֹ, כְּעִנְיָן ״מַדּוּעַ אָדוֹם לִלְבוּשֶׁךָ״ (ישעיהו סג:ב), וּכְאָמְרוֹ ״יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת״ (תהלים קי:ו).

סותה מגזרת מסוה.

אֹסְרִי לַגֶּפֶן וְגוֹ׳. הֵן רַבּוּ מְפָרְשֵׁי כָּתוּב זֶה, וְכֻלָּן דֶּרֶךְ דְּרָשׁ דָּרְשׁוּ. וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן עוֹד לוֹמַר עַל בִּיאַת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הָאָמוּר בְּסָמוּךְ ״עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה״ וְגוֹ׳. וְאָמַר ״וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים״ שֶׁאֵלָיו עַמִּים יִדְרֹשׁוּ. אָמַר שֶׁיֶּאֱסֹר בְּמַאֲסָר וּבִתְפִיסָה לִפְנֵי הַגֶּפֶן, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן, דִּכְתִיב (תהילים פ:ט) ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ״, יֶאֱסֹר לִפְנֵיהֶם עִירֹה, פֵּרוּשׁ כָּל הָאֻמּוֹת הַנִּמְשָׁלִים לַחֲמוֹר, דִּכְתִיב (יחזקאל כג:כ) ״אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם״, וְכֵן דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין סח.) בְּפָסוּק ״עִם הַחֲמוֹר״ - עַם הַמְּשׁוּלִים לַחֲמוֹר. ״וְלַשּׂוֹרֵקָה״, פֵּרוּשׁ, לִפְנֵי עָנָף אֶחָד מֵהַגֶּפֶן הַנִּקְרָא שׂוֹרֵק, יֶאֱסֹר גַּם כֵּן בְּנֵי אֲתוֹנוֹ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר עַיִר וְאָתוֹן לְצַד שֶׁיֵּשׁ בִּבְחִינַת הַקְּלִפָּה שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹת הָאֻמּוֹת בְּחִינַת זָכָר וּנְקֵבָה, וְלִבְחִינַת זָכָר יִקָּרֵא עַיִר וְלִבְחִינַת נְקֵבָה יִקָּרֵא אָתוֹן. וְאָמַר כְּנֶגֶד הַגֶּפֶן שֶׁהוּא כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל ״אֹסְרִי עִירֹה״ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַזָּכָר שֶׁהוּא תֹּקֶף הָאֻמּוֹת, וּכְנֶגֶד עָנָף אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אָמַר ״אֲתוֹנוֹ״, לוֹמַר לְצַד בְּחִינַת הַנְּקֵבָה לֹא יִצְטָרֵךְ לְכָל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת עָנָף אֶחָד דַּי.

אוֹ יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר בִּשְׁתֵּי הַגְּאֻלּוֹת הַמְּפֻרְסָמוֹת: הָאַחַת הִיא שֶׁל מִצְרַיִם, וְהַשְּׁנִיָּה הִיא גְּאֻלָּה הָעֲתִידָה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. כְּנֶגֶד גְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה אָמַר אֹסְרִי לַגֶּפֶן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ״ (תהלים פ:ט), שֶׁאָז כָּפָה ה׳ לִפְנֵיהֶם בְּחִינָה אַחַת הַנִּקְרֵאת עַיִר וְהוּכְנַע לִפְנֵי הַגֶּפֶן. וּכְנֶגֶד גְּאֻלָּה הַשְּׁנִיָּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם שֶׁתִּהְיֶה בְּיָמֵינוּ אָמַר וְלַשּׂוֹרֵקָה, פֵּרוּשׁ בְּעֵת אֲשֶׁר יִשְׁרֹק ה׳ דִּכְתִיב (זכריה י:ח) ״אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם״, אָז ״בְּנִי אֲתוֹנוֹ״, אָמַר לְשׁוֹן רַבִּים, לוֹמַר כָּל בְּחִינַת הָאֻמּוֹת, כִּי בִּיצִיאַת מִצְרַיִם לֹא הִכְנִיעַ ה׳ לִפְנֵיהֶם אֶלָּא רֹאשׁ אֻמּוֹת שֶׁהֵם מִצְרַיִם וּכְנַעַן שֶׁהֵם שִׁבְעָה עֲמָמִין, שֶׁהֵם הָיוּ רֹאשׁ וְתִגְבֹּרֶת לְכָל הָאֻמּוֹת, אֲבָל שִׁבְעִים אֻמּוֹת לֹא הוּכְנְעוּ וְלֹא נִתְּנוּ לָהֶם, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם לֹא יַנִּיחַ מֵהָאֻמּוֹת אֻמָּה גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה שֶׁלֹּא תִנָּתֵן לָהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ בְּנִי אֲתֹנוֹ, פֵּרוּשׁ מִלְּבַד עִירֹה אֶלָּא גַּם בְּנֵי אֲתֹנוֹ.

וְאוּלַי נוּכַל לוֹמַר עוֹד עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (פנחס רלא:) כִּי בְּסִטְרָא אָחֳרָא הַנְּקֵבָה הִיא יוֹתֵר חֲזָקָה מֵהַזָּכָר, כִּי הַזָּכָר נוֹטֵל יוֹתֶרֶת שֶׁלָּהּ וְנִקְרָא יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד (ויקרא ט:י, ויקרא ג:טו), וְכַדָּבָר הַזֶּה. וּבְחִזָּיוֹן הֶרְאוּנִי בַּחֲלוֹם שֶׁהֶאֱבַקְתִּי בְּמִלְחָמָה עִם הַזָּכָר וַיְהִי נָקֵל בְּעֵינַי לְהַכְנִיעוֹ וְהִפַּלְתִּי אוֹתוֹ בְּכֹחִי, וְלַנְּקֵבָה נִתְאַמַּצְתִּי בְּכָל כֹּחִי כַּמָּה פְּעָמִים וְאַחַר כַּמָּה טְרָחוֹת יָכֹלְתִּי לְהַשְׁלִיכָהּ כַּמָּה מַעֲלוֹת לְמַטָּה לָאָרֶץ, אַךְ לֹא כְּבַעְלָהּ הַזָּכָר. וְלָזֶה אָמַר כְּנֶגֶד גְּאֻלָּה הָעֲתִידָה ״וְלַשּׂוֹרֵקָה״ - עֵת אֲשֶׁר יִשְׁרֹק ה׳ וִיקַבְּצֵם, ״בְּנִי אֲתֹנוֹ״ - אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִכֹּחַ הַנְּקֵבָה, גַּם אוֹתָם יֶאֱסֹר ה׳ לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְלֹא יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ שֶׁאָנוּ מְחַלְּקִים דִּבְרֵי הַכָּתוּב, חֵלֶק בִּימֵי מֹשֶׁה וְחֵלֶק בִּימֵי הַמָּשִׁיחַ, כִּי הֲלֹא יָדַעְתָּ דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (חלק ב׳ קכ.) כִּי מֹשֶׁה הוּא הַגּוֹאֵל אֲשֶׁר גָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ, הוּא יִגְאַל אוֹתָנוּ וְיָשִׁיב בָּנִים לִגְבוּלָם, דִּכְתִיב (קהלת א:ט) ״מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה״ רָאשֵׁי תֵּבוֹת מֹשֶׁה. וְלֹא יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ דָּבָר זֶה בְּאָמְרְךָ הֲלֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים (סנהדרין צח:) דָּוִד עַצְמוֹ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב (יחזקאל לז:כד) ״וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם״ כְּמַשְׁמָעוֹ, וְאִם כֵּן הֵיאַךְ אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁהוּא מֹשֶׁה הַבָּא מִשֵּׁבֶט לֵוִי?

יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי בְּחִינַת נִשְׁמַת מֹשֶׁה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הִיא כְּלוּלָה מִשְּׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי כָל הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא הָיוּ עֲנָפֶיהָ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וַעֲנַף שִׁבְטוֹ שֶׁל דָּוִד בְּמֹשֶׁה הוּא. וְלָזֶה תִּמְצָאֶנּוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר שֶׁהָיָה מֶלֶךְ וְכֹהֵן וְלֵוִי וְנָבִיא וְחָכָם וְגִבּוֹר, שֶׁהָיָה כּוֹלֵל כָּל הָעֲנָפִים שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה. וּלְעָתִיד לָבֹא תִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת שֶׁבְּמֹשֶׁה, שֶׁהוּא עַצְמוֹ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְהוּא דָּוִד, וְהוּא יִנּוֹן וְשִׁילֹה.

כִּבֵּס בַּיַּיִן וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חדש פרשת בראשית) כִּי גָּלוּת רְבִיעִית שֶׁבּוֹ יִגָּלֶה הַגּוֹאֵל הֶעָצוּם צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּיַד יִשְׂרָאֵל מִצְוַת עֵסֶק הַתּוֹרָה, וְזוּלַת זֶה יִתְעַכֵּב מִבּוֹא. וְלָזֶה רָמַז בְּאָמְרוֹ כִּבֵּס וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כִּי כֹּחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמְצֻפֶּה שִׁילֹה שְׁמוֹ הוּא בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ יִשְׂרָאֵל בְּיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרְשׁוּ בְּפָסוּק (שיר השירים רבה פ״ב) ״הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן״, וְאָמַר כִּי בְּאֶמְצָעוּתָהּ יִהְיֶה לְבוּשׁוֹ, שֶׁהוּא כִּנּוּי לַמַּלְכוּת, נָכוֹן אֵלָיו לְלָבְשׁוֹ.

וְאָמְרוֹ וּבְדַם עֲנָבִים וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי אִם יַגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה וְלֹא יִמָּצֵא יַיִן, פֵּרוּשׁ שֶׁאֵין בָּנוּ תּוֹרָה, תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה בְּאֶמְצָעוּת עֹל וְתֹקֶף הַגָּלוּת אֲשֶׁר יָצֵרוּ הָאֻמּוֹת לְיִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צז:) כִּי כְּשֶׁיַּגִּיעַ קֵץ הַנֶּחְתָּם וְלֹא יִהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל זְכוּת לְגָאֳלָם, יַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ קָשֶׁה כְּהָמָן וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ וּבְדַם עֲנָבִים, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִין יִזְדַּכְּכוּ הַנְּפָשׁוֹת וְיִתְבָּרְרוּ נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁיִּתְבָּרְרוּ בְּאֶמְצָעוּת בְּחִינַת הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁזּוֹ מְלַאכְתּוֹ נָאָה וְזוֹ מְלַאכְתּוֹ בִּלְתִּי נָאָה.

וְאָמְרוֹ עֲנָבִים, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִין תִּגְמֹר הֲכָנָתָהּ כִּגְמַר בִּשּׁוּל פְּרִי הַגֶּפֶן שֶׁהֵם הָעֲנָבִים. וְגַם רָמַז כִּי לֹא יִשְׁלְטוּ הָאֻמּוֹת לִשְׁפֹּךְ דָּם לִזְמֹר אִילָן אוֹ עָנָף אוֹ אֶשְׁכּוֹל, אֶלָּא עֲנָבִים, פֵּרוּשׁ גַּרְגְּרִין.

וְאָמַר סוּתֹה לִרְמֹז מַדְרֵגָה קְטַנָּה לְמַטָּה מֵהַכְּסוּת, כִּי הַסּוּת יִרְצֶה לְשׁוֹן כִּסּוּי הַהֶכְרֵחִי לְשׁוֹן מַסְוֶה, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל יִהְיֶה בֵּין אִם תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה בְּאֶמְצָעוּת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, אָז יִגָּלֶה בְּגִלּוּי מַלְכוּת עֶלְיוֹן, לְתִהְיֶה בְּאֶמְצָעוּת הַנְּקָמָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל, יִהְיֶה בִּבְחִינַת עָנִי וְרוֹכֵב וְגוֹ׳.