בְּרֵאשִׁית מ״ח · י״ד

שכל את ידיו. כְּתַרְגּוּמוֹ, אַחְכִּימִינוּן - בְּהַשְׂכֵּל וְחָכְמָה הִשְׂכִּיל אֶת יָדָיו לְכָךְ וּמִדַּעַת, כִּי יוֹדֵעַ הָיָה כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר וְאַעַ"פִּ כֵן לֹא שָׁת יְמִינוֹ עָלָיו:

וְאוֹשִׁיט יִשְׂרָאֵל יָת יְמִינֵהּ וְשַׁוִּי עַל רֵישָׁא דְאֶפְרַיִם וְהוּא זְעֵירָא וְיָת שְׂמָאלֵהּ עַל רֵישָׁא דִּמְנַשֶּׁה אַחְכִּמִינּוּן לִידוֹהִי אֲרֵי מְנַשֶּׁה בּוּכְרָא

שכל את ידיו, כאילו ידיו השכילו מה שהוא רוצה לעשות:

כי מנשה הבכור. אף על פי שמנשה הוא הבכור וכן "כי עם קשה עורף" (שמות לד ג), ורבים כן,

שכל את ידיו - כמו שכל שהוא לשון אדם מעוקם ונפתל.

כי מנשה הבכור - יודע היה יעקב שיוסף בנו הביאם, שיהא מנשה לימינו של יעקב ואפרים לשמאלו והוא רצה לתת ימינו על ראש הצעיר ושמאלו על ראש הבכור.

שִׂכֵּל אֶת יָדָיו. הִשְׂכִּיל וְהֵבִין בְּמִשּׁוּשׁ יָדָיו בְּלֹא רְאוֹת.

וישת על ראש אפרים למנותם שבטים דוגמת ויסמוך את ידיו עליו ומזה למדו למנות פרשים כענין זה.

שכל את ידיו עשה עניינו בהשכל ובחכמה שמן הדין היה לו להפוך הבנים לפי מה שהיה בדעתו לתת אפרים לימינו ומנשה לשמאלו והוא עשה ההשכל והחכמה בידיו שלא רצה לבייש מנשה כי הוא היה הבכור וצריך לחלוק לו כבוד קצת. ד״‎א כי מנשה הבכור אע״‎פ שמנשה הבכור לא שת ימינו עליו כי ראה ברוה״‎ק שאחיו הקטן יגדל ממנו. ויש הרבה כי שפירושם אע״‎פ, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך. וסלחת לעוני כי רב הוא, דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ועוד הרבה.

שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר. יֵשׁ מַקְשִׁים לָמָּה שָׁתַק יוֹסֵף עַד אַחַר שֶׁבֵּרַךְ אוֹתָם, וְאַחַר כָּךְ ״וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אוֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם״ (בראשית מח:יז), לָמָּה לֹא עָשָׂה זֶה קֹדֶם שֶׁבֵּרְכָם? אוּלַי לְפִי שֶׁיּוֹסֵף חָשַׁב שֶׁהַשְּׂמֹאל חָשׁוּב מִן הַיָּמִין, לְפִי שֶׁהַלֵּב מְקוֹר הַשֵּׂכֶל מֻנָּח בְּיַד שְׂמֹאל, וְהַכָּבֵד מְקוֹר הַנֶּפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה שֶׁבַּיָּמִין. וְחָשַׁב יוֹסֵף לְפִי שֶׁמְּנַשֶּׁה הַבְּכוֹר, עַל כֵּן רוֹצֶה לְבָרְכוֹ בִּבְרָכוֹת שִׂכְלִיּוֹת, לִתֵּן לוֹ הַמַּדָּע וְהַחָכְמָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת, וְאֶת אֶפְרַיִם רָצָה לְבָרֵךְ בִּבְרָכוֹת גַּשְׁמִיּוֹת. וְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ בְּרָכָה אַחַת לִשְׁנֵיהֶם, אָז רָאָה יוֹסֵף שֶׁלֹּא זוֹ הַדֶּרֶךְ וְלֹא נִתְכַּוֵּן אָבִיו לָזֶה, וְאוּלַי טָעָה בֵּין בְּכוֹר לְפָשׁוּט, אוֹ לֹא יָדַע מִי עוֹמֵד מִיָּמִין וּמִי לִשְׂמֹאל. עַל כֵּן ״וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיֹּאמֶר לֹא כֵן אָבִי״ (בראשית מח:יח).

וְיֵשׁ מַקְשִׁים, וְכִי לֹא רָאָה שֶׁאָבִיו שִׂכֵּל אֶת יָדָיו בְּכַוָּנָה, וּבְוַדַּאי יָדַע אֶת אֲשֶׁר עָשָה, וְלָמָּה יֵרַע בְּעֵינֵי יוֹסֵף, וְהָיָה לוֹ לִשְׁאוֹל לְאָבִיו עַל מָה זֶה שִׂכֵּל יָדָיו? וְנִרְאֶה שֶׁיּוֹסֵף חָשַׁב כִּי יַעֲקֹב סָבַר יוֹסֵף לָקַח הַבְּכוֹר בְּיַד יָמִין שֶׁלּוֹ וְאֶפְרַיִם בִּשְׂמֹאל שֶׁלּוֹ, וְאָז הַבְּכוֹר כְּנֶגֶד הַשְּׂמֹאל שֶׁל יַעֲקֹב, עַל כֵּן שִׂכֵּל יָדָיו כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבְּכוֹר בִּימִין יַעֲקֹב. לְפִיכָךְ ״וַיֵּרַע בְּעֵינָיו״, שֶׁהֲרֵי בֶּאֱמֶת לָקַח יוֹסֵף אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ.

שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי וְגוֹ׳. אָמַר תֵּיבַת ״כִּי״ וְהוּא טַעַם לְהֵפֶךְ, יֵשׁ שֶׁפֵּרְשׁוּ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר״ וְאַף עַל פִּי כֵן וְגוֹ׳.

וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי הוּא לְפִי מַה שֶׁקָּדַם הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ כִּי עֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל הַכֵּר מִי הוּא הַבְּכוֹר וּמִי הוּא הַצָּעִיר. לָזֶה כְּשֶׁרָצָה לְבָרֵךְ דָּן בְּדַעְתּוֹ כִּי הַמְסַדֵּר יְסַדְּרֵם בְּדֶרֶךְ מוּסָרִי לַעֲשׂוֹת הַבְּכוֹר לִימִינוֹ שֶׁל הַמְבָרֵךְ, וּבָזֶה יָדַע מְקוֹם כָּל אֶחָד מֵהֶם וְעָשָׂה מַה שֶׁעָלָה עַל מַחְשַׁבְתּוֹ עֲשׂוֹת, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב ״שִׂכֵּל אֶת יָדָיו״. וְאִם תֹּאמַר מִנַּיִן יָדַע וְהִכִּיר מְקוֹמוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד? לָזֶה אָמַר ״כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר״, וּמִזֶּה יָדַע כִּי אוֹתוֹ יִהְיֶה לְיָמִין, וְלָזֶה שִׂכֵּל יָדָיו.