וְלֶ֤חֶם אֵין֙ בְּכׇל־הָאָ֔רֶץ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב מְאֹ֑ד וַתֵּ֜לַהּ אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ וְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן מִפְּנֵ֖י הָרָעָֽב׃

ולחם אין בכל הארץ. חוֹזֵר לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן - לִתְחִלַּת שְׁנֵי הָרָעָב:

ותלה. כְּמוֹ וַתִּלְאֶה, לְשׁוֹן עֲיֵפוּת, כְּתַרְגּוּמוֹ; וְדוֹמֶה לוֹ כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים (משלי כ"ו):

וְלַחֲמָא לֵית בְּכָל אַרְעָא אֲרֵי תַקִּיף כַּפְנָא לַחֲדָא וְאִשְׁתַּלְהֵי עַמָּא דְאַרְעָא דְמִצְרַיִם וְעַמָּא דְאַרְעָא דִּכְנַעַן מִן קֳדָם כַּפְנָא

ותלה. על משקל ותתע (בראשית כא יד) כמתלהלה (משלי כו יח), כמו כמתעתע (בראשית כז יב) וטעמו כאדם שלא ידע מה יעשה:

וַתֵּלהּ - כמו: ותכה מכעס עיני. הה"א עיקר, לפיכך מפיק ה"א וכן: נגה אור.

ארץ מצרים וארץ כנען - אבל הרחוקות יותר מארץ כנען לא היו באים לארץ מצרים, כי רחוקות יותר מדאי או שמא לא היה שם רעב גדול כל כך.

וְלֶחֶם אֵין וְגוֹ׳ כִּי כָבֵד וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: וּלְצַד כֹּבֶד הָרָעָב הָיוּ אוֹכְלִים דָּבָר מֻפְלָא וְכִלּוּ הַלֶּחֶם, וַהֲלֹא לִרְאוֹת עֵינֵינוּ דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ בִּשְׁנֵי רָעָב שֶׁהָיוּ בַּמַּעֲרָב, שֶׁהָיָה אָדָם אֶחָד אוֹכֵל שִׁעוּר מַאֲכַל עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וְעוֹדֶנּוּ רָעֵב בְּבִטְנוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן.