בְּרֵאשִׁית מ״ז · י״ד

בשבר אשר הם שברים. נוֹתְנִין לוֹ אֶת הַכֶּסֶף:

וְלַקִּיט יוֹסֵף יָת כָּל כַּסְפָּא דְּאִשְׁתְּכַח בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּבְאַרְעָא דִּכְנַעַן בְּעִיבוּרָא דִּי אִנּוּן זָבְנִין וְאַיְתִי יוֹסֵף יָת כַּסְפָּא לְבֵית פַּרְעֹה

וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְגוֹ' סִפֵּר הַכָּתוּב זֶה וְגָמַר הָעִנְיָן בְּכָל הַפָּרָשָׁה לְהוֹדִיעַ מַעֲלוֹת יוֹסֵף בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וְכִי הָיָה אִישׁ אֱמוּנִים שֶׁהֵבִיא כָּל הַכֶּסֶף בֵּית פַּרְעֹה וְלֹא עָשָׂה לְעַצְמוֹ אוֹצְרוֹת כֶּסֶף וּמַטְמוֹנֵי מִסְתָּרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ לְשָׁלְחוֹ לְאֶרֶץ כְּנַעַן, אֲבָל נָתַן לַמֶּלֶךְ הַבּוֹטֵחַ בּוֹ כָּל הַכֶּסֶף וְקָנָה לוֹ אֶת הָאֲדָמָה גַּם הַגּוּפוֹת, וּמָצָא בָּזֶה חֵן גַּם כֵּן בְּעֵינֵי הָעָם, כִּי הַשֵּׁם הוּא הַמַּצְלִיחַ אֶת יְרֵאָיו:

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה. שֶׁלֹּא הוֹרָה לְעַצְמוֹ הֶתֵּר בְּכָל עֲמָלוֹ לָקַחַת דָּבָר לְעַצְמוֹ.

וַיְלַקֵּט וְגוֹ׳. אָמַר לְשׁוֹן לְקִיטָה, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא נִשְׁאַר מֵהַכֶּסֶף בְּיָדָם וְלֹא כְּלוּם, כִּי לֹא הִנִּיחַ אַחֲרָיו לֶקֶט.