מַהֲרוּ֮ וַעֲל֣וּ אֶל־אָבִי֒ וַאֲמַרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֤ה אָמַר֙ בִּנְךָ֣ יוֹסֵ֔ף שָׂמַ֧נִי אֱלֹהִ֛ים לְאָד֖וֹן לְכׇל־מִצְרָ֑יִם רְדָ֥ה אֵלַ֖י אַֽל־תַּעֲמֹֽד׃

יוסף מזרז את אחיו למהר ולעלות אל אביהם, ולומר לו בשם בנו יוסף שהאלוהים שׂמו לאדון על כל מצרים, ולבקש ממנו לרדת אליו מבלי להתעכב. רש״י מעיר על הלשון ״ועלו אל אבי״, ומסביר שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, ולכן העלייה אליה מכונה בלשון עלייה. הספורנו מבאר שהזירוז ״מהרו״ נועד כדי שיעקב לא יצטער עוד זמן רב בחוסר ידיעה. יוסף שולח את אחיו כשליחים שיבשׂרו לאביו את הבשׂורה הגדולה, ומדבריו נשמעת אהבתו ותשוקתו להקדים את המפגש עם אביו ולהקל על צערו.