וַיְהִי בַבֹּקֶר וְגוֹ׳. מַהֲרִי״א כָּתַב שֶׁחֲלוֹמוֹת שֶׁל בֹּקֶר צוֹדְקִים בְּיוֹתֵר, עַל כֵּן ״וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ״, כִּי הִרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ.
וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה. ״חֲלֹמוֹ״ מַשְׁמַע חֲלוֹם אֶחָד, מִדְּלָא קָאָמַר ״חֲלֹמוֹתָיו״, ״וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם״ שְׁנַיִם בְּמַשְׁמַע, מִדְּלָא קָאָמַר ״אוֹתוֹ״. וְנִרְאֶה לִי לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁאָמְרוּ לוֹ ״שֶׁבַע בָּנוֹת אַתָּה קוֹבֵר״, וְקָשֶׁה לִי לָמָּה לֹא הִזְכִּיר רַשִׁ״י גַּם מַה שֶׁנִּזְכָּר (בראשית רבה פט:ו) שֶׁאָמְרוּ לוֹ ״שֶׁבַע אֶפַּרְכִיּוֹת אַתָּה כּוֹבֵשׁ, שֶׁבַע יִמְרְדוּ בְּךָ״. עַל כֵּן קָרוֹב בְּעֵינַי לְפָרֵשׁ, כִּי רָצָה לְתַקֵּן שִׁנּוּי לָשׁוֹן זֶה: כִּי פַּרְעֹה סִפֵּר לָהֶם חֲלֹמוֹ, כִּי לְדַעְתּוֹ הָיָה נִרְאֶה שֶׁהַכֹּל חֲלוֹם אֶחָד, וְהָיָה נֶעְלָם מֵעֵינָיו עִנְיַן הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם. עַל כֵּן אָמַר ״וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה״, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִפְתֹּר אוֹתָם, רוֹצֶה לוֹמַר מַדּוּעַ נִרְאָה אֵלָיו הַדָּבָר פַּעֲמַיִם וּבְפָנִים שׁוֹנוֹת, זֶהוּ הַדָּבָר שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִפְתֹּר לוֹ.
דָּבָר אַחֵר, הַחַרְטֻמִּים נָתְנוּ לוֹ טַעַם עַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם, לְפִי שֶׁהַבָּנוֹת יֵשׁ מֵהֶם שְׁנֵי תּוֹעֲלִיּוֹת. אֶחָד הוּא, שֶׁתַּכְלִיתָם לְשֵׁם פְּרִיָּה וּרְבִיָּה לְבַעֲלֵיהֶן. הַתּוֹעֶלֶת הַשֵּׁנִי הוּא, שֶׁהֵם מַצִּילִין אֶת בַּעֲלֵיהֶם מִן הַחֵטְא. כִּי מִטַּעַם זֶה נִמְשְׁלָה הָאִשָּׁה אֶל הַלֶּחֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת וַיֵּשֶׁב בְּפָסוּק ״כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל״ (בראשית לט ו), לְפִי שֶׁאֵבֶר קָטָן יֵשׁ בָּאָדָם, מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב. וְדַוְקָא בְּבִיאָה שֶׁל עֲבֵרָה, כִּי עִקַּר טַעַם בִּיאָה לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, עַל כֵּן יִצְרוֹ מַרְעִיבוֹ. אֲבָל אִשְׁתּוֹ מַשְׂבִּיעוֹ כַּלֶּחֶם זֶה הַמַּשְׂבִּיעַ. וְעַל שֵׁם עִנְיָן זֶה חָשְׁבוּ הַחַרְטֻמִּים: וַדַּאי שְׁנֵי חֲלוֹמוֹת אֵלּוּ עִנְיָנָם אֶחָד, וְלָמָּה בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁיּוֹלִיד שֶׁבַע בָּנוֹת וְיַשִּׂיאֵם לַאֲנָשִׁים וְיִהְיוּ פָּרִים וְרָבִים, וְזֶהוּ הוֹרָאַת לְשׁוֹן ״שֶׁבַע פָּרוֹת״ עַל שֵׁם שֶׁפָּרוֹת וְרָבוֹת. וְיִהְיוּ לְבַעֲלֵיהֶן כְּלֶחֶם זֶה הֶעָשׂוּי מִן הַשִּׁבֳּלִים, וְזֶהוּ עִנְיַן ״שֶׁבַע שִׁבֳּלִים״. וּלְפִי זֶה הֵיטִיבוּ לִרְאוֹת, אַךְ שֶׁאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם אוֹתָן שְׁתֵּי תּוֹעֲלִיּוֹת לְפַרְעֹה, כִּי הָיָה קָשֶׁה לוֹ לָמָּה הֶרְאָה ה׳ כָּזֹאת דַּוְקָא לְפַרְעֹה, הֲלֹא הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם מוֹלִידִין בָּנוֹת וְלָמָּה לֹא הֶרְאָה לָהֶם ה׳ כָּזֶה? זֶהוּ שֶׁכָּתַב שֶׁלֹּא הָיָה קוֹלָן נִכְנָסִים בְּאָזְנָיו, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: לָמָּה הִשְׁמִיעַ ה׳ לְאָזְנָיו דַּוְקָא כָּזֶה וְלֹא לְזוּלָתוֹ? בִּשְׁלָמָא לְפִתְרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף אָתֵי שַׁפִּיר, כִּי הַמֶּלֶךְ בְּיָדוֹ סִפֵּק לַעֲשׂוֹתוֹ וּלְתַקֵּן פִּרְצַת הָרָעָב. זֶהוּ שֶׁכָּתַב ״וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה״, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִפְתֹּר לָמָּה הֶרְאָה ה׳ שְׁתֵּי תּוֹעֲלִיּוֹת אֵלּוּ לְפַרְעֹה דַּוְקָא וְלֹא הֶרְאָה כֵן לְזוּלָתוֹ, כִּי בְּכָל מַשִּׂיא בִּתּוֹ נִמְצְאוּ שְׁתֵּי תּוֹעֲלִיּוֹת אֵלּוּ, וּמַה נִּשְׁתַּנָּה פַּרְעֹה מִזּוּלָתוֹ?
אַךְ לְפִי מִדְרָשׁ הָרַבָּתִי, שֶׁאָמְרוּ לוֹ שְׁנֵי פִּתְרוֹנִים הַבָּנוֹת וְהָאִפַּרְכִיּוֹת, נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁהֵבִינוּ שֶׁהַשִּׁבֳּלִים מְרַמְּזִים עַל הַבָּנוֹת, עַל דֶּרֶךְ ״קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם״ (שמות ב כ), ״כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל״. וְהַפָּרוֹת רֶמֶז לִכְבִישַׁת הָאִפַּרְכִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לג יז) ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח״. כִּי הַפָּרוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵם בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת, יֵשׁ בְּקַרְנֵיהֶם כֹּחַ הַנְּגִיחָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרִים כֹּחָם גָּדוֹל מִן הַפָּרוֹת, מִכָּל מָקוֹם נָקַט ״פָּרוֹת״ לִרְבוּתָא, כִּי בִּזְמַן הַצְלָחָתוֹ אֲפִילוּ הַחַלָּשׁ כִּנְקֵבָה יֹאמַר ״גִּבּוֹר אָנִי״ וִינַצַּח, וּבִשְׁעַת הַמְּרִידָה יִהְיֶה תָּשׁ כֹּחוֹ שֶׁל פַּרְעֹה כִּנְקֵבָה, לְשֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּיָדוֹ כֹּחַ כְּנֶגֶד שֶׁבַע אִפַּרְכִיּוֹת שֶׁיִּמְרְדוּ בוֹ. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם״ - לְפִי שֶׁפַּרְעֹה הָיָה סָבוּר שֶׁחֲלוֹם אֶחָד הוּא, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וַיְסַפֵּר לָהֶם חֲלֹמוֹ״, וְהַחַרְטֻמִּים חָשְׁבוּ שֶׁשְּׁנֵי חֲלוֹמוֹת הֵם, וּפִתְרוֹן עַל הַבָּנוֹת שֶׁיִּהְיֶה קוֹבֵר וְשֶׁיִּמְרְדוּ בוֹ שֶׁבַע אִפַּרְכִיּוֹת, וְלֹא רָצוּ לְהַגִּיד לְפַרְעֹה בְּשׂוֹרָה רָעָה זוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה״, דַּוְקָא אֶל פַּרְעֹה עַצְמוֹ לֹא רָצוּ לִפְתּוֹר, אֲבָל בִּפְנֵי שְׁאָר עֲבָדָיו פְּתָרוּהוּ, וְגַם עֲבָדָיו לֹא הִגִּידוּ לוֹ כְּלוּם מֵאוֹתוֹ פִּתְרוֹן. עַל כֵּן אָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף ״וְאֵין מַגִּיד לִי״, וְלֹא אָמַר ״וְאֵין פּוֹתֵר לִי״, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁרָאָה עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים וַיָּבֶן כִּי פָּתְרוּ לְרָעָה, וְעַל כֵּן הָיָה קוֹבֵל עַל כָּל בְּנֵי בֵיתוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף לֵאמֹר, שֶׁמִּכֻּלָּם אֵין מַגִּיד לִי מַה שֶּׁפָּתְרוּ בִּפְנֵיהֶם הַחַרְטֻמִּים.
דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ אָמַר ״וְאֵין מַגִּיד לִי״, לְפִי שֶׁנְּבוּכַדְנֶאצַּר לֹא שָׁכַח הַחֲלוֹם וְאָמַר בִּפְנֵי חֲכָמָיו שֶׁשָּׁכְחוּ, כְּדֵי לְבָרֵר הָאֱמֶת, כִּי מִי שֶׁיֹּאמַר לוֹ הַחֲלוֹם וַדַּאי נָבִיא הוּא וּפִתְרוֹנוֹ אֱמֶת. אֲבָל פַּרְעֹה סִפֵּר חֲלוֹמוֹ, וְאִם כֵּן בַּמֶּה יִוָּדַע לוֹ אִם הַפִּתְרוֹן אֱמֶת? עַל כֵּן הָיָה מְשַׁנֶּה בְּסִפּוּר חֲלוֹמוֹ בְּכַמָּה דְבָרִים מִמַּה שֶּׁרָאָה, וְחָשַׁב מִי שֶׁיַּגִּיד לוֹ הַשִּׁנּוּיִים רוּחַ ה׳ דִּבֵּר בּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁסִּפְּרוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף כָּךְ סִפְּרוֹ גַּם לִפְנֵי הַחַרְטֻמִּים, וְאֵין מַגִּיד לוֹ הַשִּׁנּוּיִים, עַל כֵּן לֹא קִבֵּל פַּרְעֹה פִּתְרוֹנָם. אֲבָל יוֹסֵף הִגִּיד לוֹ כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְאָמַר לוֹ: ״לֹא רָאִיתָ צְנֻמוֹת אֶלָּא דַקּוֹת״ כוּ׳, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא ג).
