בְּרֵאשִׁית מ״א · ז׳

הבריאות. שיינ"ש בְּלַעַז:

והנה חלום. וְהִנֵּה נִשְׁלַם חֲלוֹם שָׁלֵם לְפָנָיו וְהֻצְרַךְ לְפוֹתְרִים:

וּבְלָעָא שֻׁבְּלַיָּא לָקְיָתָא יָת שְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא פַּטִּימָתָא וּמָלְיָתָא וְאִתְּעַר פַּרְעֹה וְהָא חֶלְמָא

וטעם המלאות כמו הבריאות

וְטַעַם וַיִּקַץ פַּרְעֹה וְגוֹ' הִנֵּה חֲלוֹם שָׁלֵם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"א:ז'). וּלְפִי דַּעְתִּי יִרְמֹז כִּי עָמַד עַל מִטָּתוֹ מֵקִיץ מְחַשֵּׁב בַּחֲלוֹמוֹ, אוּלַי יִרְאֶה עוֹד דָּבָר פַּעַם שְׁלִישִׁית, וְכַאֲשֶׁר עָמַד בַּבֹּקֶר וְלֹא חָלַם עוֹד נִפְעַם רוּחוֹ, וְזֶה טַעַם "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ". אֲבָל בִּנְבוּכַדְנֶצַּר אָמַר "וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו" (דניאל ב א), כִּי גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ. וְהִזְכִּיר "וַיִּקַץ פַּרְעֹה" מִן הָעִנְיָן הַנִּזְכָּר בְּסֵפֶר הַשֵּׁנָה, כִּי חֲלוֹם שֶׁיַּחֲלֹם אַחֲרָיו חֲלוֹם אַחֵר מֵעִנְיָן אַחֵר בִּשְׁנָתוֹ אֵינֶנּוּ מִתְקַיֵּם, עַל כֵּן אָמַר כִּי כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ נִהְיָה הַחֲלוֹם וְחָשַׁב בּוֹ עַד הַבֹּקֶר, אוּלַי יִשְׁתַּלֵּשׁ חֲלוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר נִשְׁנָה. וְהִנֵּה פַּרְעֹה עַצְמוֹ הִכִּיר כִּי עִנְיָן אֶחָד הוּא, וּלְכָךְ הִזְכִּיר "וְהִנֵּה חֲלוֹם", וְכָךְ אָמַר "חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ" וְלֹא הִזְכִּיר חֲלוֹמוֹת, וְזֶה טַעַם "וָאֵרֶא בַּחֲלוֹמִי", אֲבָל הַכָּתוּב הִזְכִּיר "וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה", לוֹמַר שֶׁאֵין פּוֹתֵר אֲפִלּוּ הָאֶחָד מֵהֶם:

וְהִנֵּה חֲלוֹם. הִרְגִּישׁ שֶׁהַכֹּל הָיָה חֲלוֹם אֶחָד בְּעַצְמוֹ, שֶׁהָיָה נִרְאֶה לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲמָד בְּעַצְמוֹ שֶׁל חֲלוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן, וְכָךְ פֵּרֵשׁ הוּא אַחַר כָּךְ בְּאָמְרוֹ וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי:

ותבלענה השבלים י״‎מ גדלו למעלה וכיסו הראשונים עד שלא נראו לשון כבלע את הקדש ואין לפרשו לשון בליעה ממש שהרי אין מראים לאדם דבר שאי אפשר יכול להיות כגון פילא דליעול בקופא דמחטא.

והנה חלום לפי שכל זמן שאדם ישן כמדומה לו על החלום שהוא מעשה ודבר אמת וכשמקיץ מתבונן שהוא חלום כדכתיב והיה כאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ ונפשו שוקקה. ואף בחלום הפרות היה לו לומר כן אלא המתין עד שגמר דבריו. וי״‎מ גבי פרות לא כתיב והנה חלום לפי שפעמים שייך שבהמות אוכלות זו את זו אבל בשבלים לא שייך לומר כן לפיכך כתב בהן והנה חלום ודאי מראה זו אינו חלום. דבר אחר והנה חלום עכשיו נגמר החלום שלא חלם יותר על הענין.

וַיִּיקַץ וְגוֹ׳ וְהִנֵּה חֲלוֹם. אוּלַי כִּי בַּחֲלוֹם הַשִּׁבֳּלִים לֹא הִכִּיר בּוֹ בַּחֲלוֹמוֹ כִּי הָיָה חוֹלֵם, וְהָיָה חוֹשֵׁב שֶׁהָיָה בְּהָקִיץ לְרוֹב בְּהִירוּת הַדָּבָר, וְהִכִּירוֹ בְּלֹא בִּלְבּוּל כְּדֶרֶךְ הַחוֹלֵם, אֶלָּא אַחַר שֶׁעָמַד מִשְּׁנָתוֹ אָז הִכִּיר לְמַפְרֵעַ כִּי הָיָה חוֹלֵם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה מָצָא עַצְמוֹ כִּי חֲלוֹם הָיוּ הַדְּבָרִים וְלֹא בְּהָקִיץ: