וַיְדַבֵּר֙ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים אֶת־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אֶת־חֲטָאַ֕י אֲנִ֖י מַזְכִּ֥יר הַיּֽוֹם׃

וּמַלִּיל רַב שָׁקֵי (עִם פַּרְעֹה) לְפַרְעֹה לְמֵימָר יָת סָרְחָנִי אֲנָא מַדְכַּר יוֹמָא דֵּין

את חטאי. אעפ"י שאזכיר חטאי:

אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר. לֹא כְּמִתְרָעֵם עַל שֶׁנָּתַתָּ אוֹתִי בְּבֵית הַסֹּהַר, כִּי בְּחֶטְאִי הָיָה.

את חטאי מה שסרחתי על פרעה ומה ששכחתי את יוסף.

וַיְדַבֵּר שַׂר וְגוֹ׳ לֵאמֹר וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר, גַּם אָמְרוֹ אֶת וְלֹא אָמַר אֶל. וְאוּלַי שֶׁלֹּא דִּבֵּר אֵלָיו לְנוֹכֵחַ אֶלָּא לְחַכְמֵי מִצְרַיִם לֵאמֹר לְפַרְעֹה, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁכָּל דְּבָרָיו הֵם דֶּרֶךְ נִסְתָּר לֹא לְנוֹכֵחַ, ״פַּרְעֹה קָצַף וַיִּתֵּן״ לְשׁוֹן נִסְתָּר.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁאֲנִי זוֹכֵר אֶת אֲשֶׁר עָבַר עָלַי מִיִּסּוּרֵי הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא אַדְרַבָּה אֲנִי אוֹמֵר פְּחִיתוּתִי וְגֵרְעוֹנִי כִּי אֲנִי הוּא הַחוֹטֵא, וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי וְגוֹ׳. וְדִקְדֵּק לוֹמַר הַיּוֹם כִּי הוּא עֵת הַצּוֹרֶךְ, כִּי זוּלַת זֶה הָיָה מַעֲלִים זִכְרוֹן מַעֲשָׂיו הַפְּחוּתִים. גַּם בָּזֶה נָתַן טַעַם לְמָה שֶׁלֹּא הוֹדִיעַ הַדָּבָר מִקּוֹדֶם, כַּחִיּוּב הַמּוּטָל עַל קְרוֹבֵי הַמֶּלֶךְ לְהוֹדִיעַ דָּבָר חָדָשׁ כָּזֶה, כִּי לֹא הָיָה לְהַזְכִּיר עוֹד שִׁגְיוֹנוֹ. וְאָמַר חֲטָאַי לְשׁוֹן רַבִּים, לוֹמַר כִּי חָשׁוּב בְּעֵינָיו אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ לַחֲטָאִים רַבִּים. אוֹ אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִרְמֹז גַּם לְחֵטְא זֶה שֶׁמָּנַע הַהוֹדָעָה עַד עַתָּה, לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן רַבִּים ״חֲטָאַי״.