בְּרֵאשִׁית מ״א · כ״ט

הָא שְׁבַע שְׁנִין אָתְיָן שׂוֹבְעָא רַבָּא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם

שבע גדול. שם כמו רעב על כן יטעה האומר בתפלת שבת ובשובע כלכלתנו בוי"ו, כי שובע שם הפועל הוא, והנכון ובשבע כלכלתנו בלא וי"ו:

שָׂבָע גדול - כולו קמץ כי טעמו למטה ושם דבר הוא כמו: דָבָר בָּקָר רָעָב ומהם יאמר דְּבָרְךָ בְּקָרְךָ וכו'.

הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים וְגוֹ׳. דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׁתֵּי פְּעָמִים וְלֹא אָמַר בָּאָרֶץ סְתָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ, לוֹמַר כִּי הַשָּׂבָע אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲבָל הָרָעָב הוּא בְּכָל הָעוֹלָם, וְלָזֶה כְּשֶׁאָמַר ״וְכִלָּה הָרָעָב״ לֹא אָמַר אֶרֶץ מִצְרַיִם בִּלְבַד אֶלָּא ״אֶת הָאָרֶץ״, בֵּין אֶרֶץ מִצְרַיִם בֵּין שְׁאָר הָאֲרָצוֹת, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה, דִּכְתִיב (בראשית מא:נו) ״וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ״, וּבַשָּׂבָע אָמַר הַכָּתוּב (בראשית מא:נג) ״וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי לֹא הָיָה שָׂבָע אֶלָּא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״. וְהוֹדָעַת דָּבָר זֶה לְיוֹסֵף הָיְתָה מִמַּה שֶׁרָאָה כִּי הַפָּרוֹת הָיוּ כָּל כָּךְ דַּקּוֹת וְרָעוֹת, מִזֶּה דָּן שֶׁאִם הָיָה הַשּׂוֹבַע בָּעוֹלָם לֹא הָיוּ בְּמִצְרַיִם כָּל כָּךְ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, כִּי יָבִיאוּ לֶחֶם מִשְּׁאָר הָאֲרָצוֹת, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָרָעָב הוּא בְּכָל הָעוֹלָם וּבָזֶה אֵין מִפְלָט לָהֶם, וְהַשָּׂבָע אֵין לוֹ מִמַּה לְהוֹכִיחַ כִּי יִהְיֶה בְּכָל הָאֲרָצוֹת.