בְּרֵאשִׁית ד׳ · ט׳

אי הבל אחיך. לְכָּנֵס עִמּוֹ בְּדִבְרֵי נַחַת, אוּלַי יָשׁוּב וְיֹאמַר: אֲנִי הֲרַגְתִּיו וְחָטָאתִי לְךָ:

לא ידעתי. נַעֲשָׂה כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה:

השומר אחי. לְשׁוֹן תֵּמַהּ הוּא, וְכֵן כָּל הֵ"א הַנְּקוּדָה בַּחֲטַף פַּתָּח:

וַאֲמַר יְיָ לְקַיִן אָן הֶבֶל אָחוּךְ וַאֲמַר לָא יָדַעֲנָא הֲנָטֵר אָחִי אֲנָא

וטעם אי כמו איה, ומלת איפה מורכבת ממלות שתים:

אֵי הֶבֶל אָחִיךָ. בְּאֵיזֶה מָקוֹם קָבַרְתָּ אוֹתוֹ? וְזֶה אָמַר לְמַעַן יָשׁוּב, כִּי לֹא יַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת.

לֹא יָדַעְתִּי. חָשַׁב שֶׁהָיְתָה הַשְּׁאֵלָה מַה הָיָה לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא דָּרַשׁ ה' לְהַשִּׂיג נְבוּאָה אוֹ רָצוֹן כְּמוֹ קוֹדֶם לָכֵן, שֶׁחָשַׁב קַיִן שֶׁלֹּא יָדַע הָאֵל יִתְבָּרַךְ בַּפְּרָטִים זוּלָתִי בַּדְּבֵקִים בּוֹ:

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ. פְּלִיאָה גְּדוֹלָה עַל קַיִן אֵיךְ אָמַר ״לֹא יָדַעְתִּי״, אִם טָעָה בָּזֶה לוֹמַר לֹא יִרְאֶה יָהּ וְלֹא יָבִין בְּמַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים, אִם כֵּן לָמָּה הִקְרִיב מִנְחָה לַה׳? וְנִרְאֶה לוֹמַר כִּי וַדַּאי הֵבִין קַיִן שֶׁשְּׁאָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הֲרִיגַת אָחִיו, וְהֵשִׁיב ״לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי״, רוֹצֶה לוֹמַר, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ עָוֹן בִּדְבַר הַהֲרִיגָה, וְ״הֲשֹׁמֵר אָחִי״ אֵינוֹ לְשׁוֹן תְּמִיהָה אֶלָּא מוּסָב עַל ״לֹא יָדַעְתִּי״, כִּי אָמַר לֹא יָדַעְתִּי אִם אֲנִי מְחֻיָּב לִשְׁמֹר אֶת רֹאשׁ אָחִי שֶׁלֹּא יֵהָרֵג עַל יָדִי, וּשְׁמִירָה זוֹ מִלְּשׁוֹן ״אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר״ (איוב ב:ו). כָּךְ טָעַן קַיִן כִּי לֹא יָדַע אִם הוּא מְחֻיָּב לִשְׁמֹר אֶת רֹאשׁ אָחִיו אוֹ לֹא. וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵיךְ לֹא יָדַעְתָּ, וַהֲרֵי מִצְוָה זוֹ מִן הַמֻּשְׂכָּלוֹת! וְזֶה שֶׁאָמַר ״קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה״, שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ אַף אִם לֹא נִצְטַוֵּיתָ עָלֶיהָ, כִּי בְּבַטְּלָהּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ, וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב (ישעיהו ו:יא). וְאִם כֵּן הָאֲדָמָה תּוֹבַעַת עֶלְבּוֹן הַנֶּהֱרָג כִּי קִיּוּם הָאֲדָמָה תָּלוּי בָּזֶה, כִּי אִם יִהְיֶה הֶתֵּר רְצוּעָה לַהֲרֹג אִישׁ אֶת אָחִיו, אִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לָאֲדָמָה שֶׁתִּתְקַיֵּם, כִּי יִהְיֶה מְצִיאוּתָהּ לְבַטָּלָה וְתִהְיֶה חֲרֵבָה מֵאֵין יוֹשֵׁב. עַל כֵּן ״לֹא תוֹסֵף הָאֲדָמָה תֵּת כֹּחָהּ לָךְ״. וְטַעַם לַדָּבָר, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהָאֲדָמָה נוֹגַעַת בַּדָּבָר וּמְבַקֶּשֶׁת דִּין עַל הַהֲרִיגָה, כָּךְ מְחֻיֶּבֶת הָאֲדָמָה עַצְמָהּ לַעֲשׂוֹת דִּין בָּרוֹצְחִים, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה:לג) ״כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ״. וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן בְּאֵיזֶה עִנְיָן הַדָּם מַחֲנִיף לָאָרֶץ.

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, כִּי הָאָרֶץ דּוֹמָה תָּמִיד כְּאִלּוּ פָּעֲרָה פִּיהָ לִבְלֹעַ אֶת הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל:טו-טז) ״שָׁלֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחֶם״ וְגוֹ׳. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה:יד) ״לָכֵן הִרְחִיבָה שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק״ וְגוֹ׳. וּמִכָּל זֶה רְאָיָה שֶׁפִּי הָאָרֶץ פָּתוּחַ תָּמִיד לִבְלֹעַ, וְהַנּוֹתֵן דָּבָר לְתוֹךְ פִּיהָ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ מַחֲנִיף לָהּ, וְזֶה יֵאָמֵר עַל הָרוֹצְחִים שׁוֹפְכֵי דָּם נָקִי כִּי בְּדָם זֶה יַחֲנִיפוּ לָאָרֶץ לִתֵּן לָהּ דָּבָר בְּפִיהָ לִבְלֹעַ. וּלְעוּמַּת זֶה גַּם הָאָרֶץ מַחֲנִיפָה לָהֶם לִתֵּן לְהַבִּלְתִּי רְאוּיִים כָּל צָרְכָּם אֲשֶׁר מִן הָאֲדָמָה מוֹצָאָם, דְּהַיְנוּ שְׁנֵי דְּבָרִים: א׳ כָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וּשְׁאָר צָרְכֵי הָאָדָם אֲשֶׁר מִן הָאָרֶץ מוֹצָאָם. ב׳ הַדִּירָה וְהַמְּנוּחָה שֶׁיֵּשׁ לַדָּרִים עָלֶיהָ. לְפִיכָךְ לְדוֹרוֹת לֹא יְכֻפַּר לָאָרֶץ כִּי אִם בְּדַם שׁוֹפְכוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם מַחֲנִיפִים זֶה לָזֶה, כִּי הָרְשָׁעִים נוֹתְנִים דָּבָר בְּפִיהָ לִבְלֹעַ, וְהָאָרֶץ מַחֲנִיפָה לָהֶם לִתֵּן לָהֶם דֵּי צָרְכָּם, וּצְרִיכָה הָאֲדָמָה כַּפָּרָה עַל זֶה הַמְּעַט תּוֹעֶלֶת אֲשֶׁר קִבֵּל הָרוֹצֵחַ מִן הָאָרֶץ קֹדֶם שֶׁיֵּהָרֵג, כִּי לֹא בְּדִין נָתְנָה לוֹ כֹּחָהּ. אֲבָל כָּאן מִפְּנֵי יִשּׁוּב הָעוֹלָם לֹא נֶהֱרַג קַיִן, וְאִם כֵּן בַּמֶּה תֵּצֵא הָאֲדָמָה מִן הַחֲשָׁד שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁשְּׁנֵיהֶם מַחֲנִיפִין זֶה לָזֶה, וְלָמָּה אֵינָהּ צְרִיכָה לְכַפָּרָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁקִּיְּמָה רְצוֹן בּוֹרְאָהּ שֶׁאָמַר ״לֹא תוֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ, נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ״. כִּי מֵאָז שֶׁעָשִׂיתָ הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, הָאֲדָמָה בָּאָה בְּהַרְשָׁאָה וְתוֹבַעַת מִמְּךָ דְּמֵי אָחִיךָ, וְקוֹל דָּמָיו צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה, וְהִיא גַּם הִיא תַּעֲשֶׂה דִּין בְּךָ שֶׁלֹּא תְּקַבֵּל עוֹד מִמֶּנָּה שְׁנֵי הַתּוֹעָלוֹת אֲשֶׁר יֵשׁ לְכָל הַדָּרִים עָלֶיהָ: הֵן כָּל הַצְּרָכִים, שֶׁעַל זֶה אָמַר ״לֹא תוֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ״, הֵן הַדִּירָה וְהַמְּנוּחָה, שֶׁעַל זֶה אָמַר ״נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ״. וְשׁוּם מָקוֹם לֹא יִרְצֶה לְקַבֶּלְךָ. וּבָזֶה תֵּצֵא הָאֲדָמָה מִן חֲשַׁד הַחֲנֻפָּה כִּי לֹא תַחֲנִיף לְךָ, וְעַל כֵּן אֵינָהּ צְרִיכָה גַּם כֵּן לְכַפָּרָה, אֲבָל לַחֲזֹר וּלְהָרְגְךָ עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר מִפְּנֵי יִשּׁוּב הָעוֹלָם, כִּי לֹא הָיָה לְאָדָם בֵּן אַחֵר בַּפַּעַם הַהִיא.