הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשׇׁל־בּֽוֹ׃

הלא אם תיטיב. כְּתַרְגּוּמוֹ פֵּרוּשׁוֹ:

לפתח חטאת רובץ. לְפֶתַח קִבְרְךָ חֶטְאֲךָ שָׁמוּר:

ואליך תשוקתו. שֶׁל חַטָּאת הוּא יֵצֶר הָרָע, תָּמִיד שׁוֹקֵק וּמִתְאַוֶּה לְהַכְשִׁילְךָ:

ואתה תמשל בו. אִם תִּרְצֶה תִּתְגַּבֵּר עָלָיו:

הֲלָא אִם תּוֹטִיב עוֹבָדָךְ יִשְׁתְּבֵק לָךְ וְאִם לָא תּוֹטִיב עוֹבָדָךְ לְיוֹם דִּינָא חֶטְאָךְ נְטִיר דִיעֲתִיד לְאִתְפָּרְעָא מִנָּךְ אִם לָא תְתוּב וְאִם תְּתוּב יִשְׁתְּבֵק לָךְ

הלוא. ופי' שאת על דעת מפרשים רבים שאת עונך, והנכון בעיני שאת פנים, כי כתוב בתחלה "ויפלו פניו" וזה דרך בושה כטעם ואיך אשא פני וטעמו אם עשית טוב תשא פניך, וכן "כי או תשא פניך ממום" (איוב יא טו):

חטאת רובץ. יש אומר שחטא תחת עון, גם יש מפרשים לפתח הקבר ירבץ עונך ביום הדין ויפרשו וי"ו תשוקתו על הבל וטעם למה חרה לך שקבלתי מנהת הבל והוא סר אל משמעתך ואתה כמו מושל בו, ואחרים אמרו על היצר, ואיננו כתוב ואלה אמרו כי לפתח ביתך חטאתך רובצת והיא הולכת עמך ויש אומר לפתח הפה, כטעם שמור פתחי פיך (מיכה ז ה), והנכון בעיני שחטאת סמוך, ויצר לב האדם הוא רובץ עמו:

ואליך תשוקתו. כי היצר ישוב אל משמעתך ברצונך, גם יש בך כח למשול בו:

הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת עַל דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים (אונקלוס רש"י ורד"ק) שְׂאֵת עֲוֹנְךָ. וְעַל דַּעַת רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ד':ז') שְׂאֵת פָּנֶיךָ כְּנֶגֶד "לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ", כִּי הַמִּתְבַּיֵּשׁ כּוֹבֵשׁ פָּנִים לְמַטָּה, וְכֵן "וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן" (איוב כט כד), וְהַמְּכַבְּדוֹ כְּאִלּוּ נוֹשֵׂא פָּנָיו לְמַעְלָה, וְזֶה טַעַם "אוּלַי יִשָּׂא פָנָי" (בראשית ל"ב:כ"א), "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל" (ויקרא יט טו). וְעַל דַּעְתִּי אִם תֵּיטִיב יִהְיֶה לְךָ יֶתֶר שְׂאֵת עַל אָחִיךָ כִּי אַתָּה הַבְּכוֹר, וְזֶה טַעַם "לָמָּה חָרָה לָךְ", כִּי בְּבָשְׁתּוֹ מֵאָחִיו נָפְלוּ פָנָיו, וּבְקִנְאָתוֹ מִמֶּנּוּ הֲרָגוֹ. וְהִנֵּה אָמַר לוֹ לָמָּה חָרָה לָךְ עַל אָחִיךָ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ, הֲלֹא אִם תֵּיטִיב יִהְיֶה לְךָ יֶתֶר שְׂאֵת עַל אָחִיךָ, וְאִם לֹא תֵיטִיב לֹא עִמּוֹ בִּלְבַד תְּבוֹאֲךָ רָעָה כִּי לְפֶתַח בֵּיתְךָ חַטָּאתְךָ רוֹבֵץ לְהַכְשִׁילְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:

וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ שֶׁהוּא יִשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת דָּבֵק בָּךְ כָּל הַיָּמִים, אֲבָל אַתָּה תִּמְשֹׁל בּוֹ אִם תַּחְפֹּץ, כִּי תֵּיטִיב דְּרָכֶיךָ וּתְסִירֶנּוּ מֵעָלֶיךָ. הוֹרָהוּ עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִיא נְתוּנָה בְּיָדוֹ לָשׁוּב בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וְיִסְלַח לוֹ:

ואם לא תיטיב - לפתח חטאתך [תהיה] רובץ, כלומר: ואם תעשה עונות הרבה, תהיה רובץ תחת החטאת והעון שלא תוכל לשאת ולסבול אותם.

הֲלֹא אִם תֵּיטִיב. עַצְמְךָ וְתִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת גַּם אַתָּה לְרָצוֹן.

שְׂאֵת. רוּם הַמַּעֲלָה וְהַהִתְנַשֵּׂא רֹבֵץ לְפָנֶיךָ וּמוּכָן שֶׁיִּהְיֶה לְךָ.

וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ. גַּם כֵּן הַחַטָּאת מוּכָן לְפָנֶיךָ, כִּי תּוֹסִיף עַל חַטָּאתְךָ פֶּשַׁע, שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע:

וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ. כִּי תִּפְנֶה אֵלָיו לְמַלֹּאות תַּאֲווֹתָיו, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב:) יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם.

וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. בְּיָדְךָ לְהִתְקוֹמֵם עָלָיו בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, כְּאָמְרָם (סוכה נב:) וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז:לג) "ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ".

הלוא אם תיטיב שאת לשון דורון כמו וישא משאות מאת פניו כלומר, אם תיטיב הדורון שתחזור ותביא דורון אחר מתקבל מוטב ואם לא תיטיב הדורון לפתח חטאת רבץ לפתח דבריך החטא שמור שלא תוכל לנקות עצמך בדברים. ופסוק זה מקצרי לשון הוא כמו לכן כל הורג קין כל מכה יבוסי ויגע בצינור. ד״‎א אם תיטיב שתכבוש יצרך מהרוג אחיך שאתה מתקנא בו יש לי לשאת עונותיך לשון נושא עון, ואם לא תיטיב שלא תכבוש יצרך לפתח ביתך העונש רבץ. חטאת לשון עונש כמו אם יקרך עון בדבר זה דגבי בעלת אוב ויכול אתה להרגו אם תרצה. וא״‎ת הוא יברח ממני ולא אוכל להרגו ת״‎ל ואליך תשוקתו של הבל אחיך להיותו שלם עמך כבראשונה ולא יברח ממך. וא״‎ת הוא גבור ממני ואתה תמשל בו כלומר תתקפהו ותוכל להרגו. היינו, ויאמר קין אל הבל אחיו שימשול בו כמו שאמר לו הקב״‎ה והבל לא הסכים בדבר לפיכך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.

ואליך תשוקתו פרש״‎י הוא מתאוה ושוקק להכשילך וא״‎ת הואיל וכך הוא לא תענש עליו ת״‎ל ואתה תמשל בו ביצר הרע. ד״‎א ואתה תמשל בו באחיך. בדין נחלה בכורה שהרי בכור אתה. ויש אגדה בב״‎ר על מה היו מדיינין אמר זה לזה בואו נחלוק את העולם הבל נטל את המטלטלין וקין נטל את הקרקע וכן כתוב ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה קין אמר ארעא דאת קאים עלה דידי הוא והבל אמר מה דאת לביש דידי הוא דין אמר חלוץ ודין אמר פרח מתוך כך ויקם קים אל הבל וגו'.

לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ. מִכָּאן יֵשׁ סֶמֶךְ לְדִבְרֵי רַזַ״ל (ערובין יט.) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָרְשָׁעִים אֲפִלּוּ אַפִּתְחָא שֶׁל גֵּיהִנֹּם אֵינָן חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה. כִּי פִּתְחוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם נִקְרָא פֶּתַח חַטָּאת, כִּי הוּא פֶּתַח וּמָקוֹר נִפְתָּח לְחַטָּאת וּלְנִדָּה, וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁיִּרְבַּץ הָאָדָם לְפֶתַח חַטָּאת, דְּהַיְנוּ פִּתְחָא שֶׁל גֵּיהִנֹּם, מִכָּל מָקוֹם אֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע וְלֹא תִּפָּסֵק תְּשׁוּקָתוֹ.

דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (ברכות ה.), ״לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרַע וְכוּ׳, אִי אָזֵיל מוּטָב, אִי לָא יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה וְאָז וַדַּאי אָזֵיל״. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״אִם תֵּיטִיב״ - לְגָרֵשׁ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁאָז יִשָּׂא ה׳ אֶת פָּנֶיךָ וִיקַבֶּלְךָ בִּתְשׁוּבָה. וְאִם לֹא תֵיטִיב, שֶׁלֹּא אָזֵיל הַיֵּצֶר הָרַע, עוֹד טֻמְאָתוֹ בּוֹ, אָז ״לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ״ - רוֹצֶה לוֹמַר, תַּזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה כְּאִלּוּ פֶּתַח קִבְרְךָ פָּתוּחַ לְפָנֶיךָ, וְאָז יִרְבַּץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ הַחַטָּאת, דְּהַיְנוּ הַיֵּצֶר הָרַע הַמַּחֲטִיאֲךָ. וְאַף עַל פִּי שֶׁ״אֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ״, מִכָּל מָקוֹם ״אַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ״.

דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סא ע״א) שֶׁהִמְשִׁילוּ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע לִזְבוּב, וְאַסְמְכוּהָ אַקְרָא (קהלת י:א) ״זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ״ וְגוֹ׳. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי כָל זְבוּב כֹּחַ פִּיו שֶׁלּוֹ חָלוּשׁ וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת נֶקֶב בְּבָשָׂר שָׁלֵם, אַךְ בְּמָקוֹם שֶׁהַזְּבוּב מוֹצֵא פֶּתַח פָּתוּחַ בַּבָּשָׂר הַחַי שָׁם יִרְבָּץ, וְיֵשׁ כֹּחוֹ בְּפִיו לְהַרְחִיב הַפִּרְצָה. כָּךְ הַיֵּצֶר הָרָע כֹּחוֹ חָלוּשׁ לַעֲשׂוֹת פִּרְצָה בִּבְשַׂר חַי רַב פְּעָלִים, כִּי הַצַּדִּיק בְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר לֹא פָּתַח לְיִצְרוֹ פֶּתַח כְּלָל, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִפְרֹץ גְּדֵרוֹ וְלִכְנֹס בּוֹ לְהַחֲטִיאוֹ. אָמְנָם בִּזְמַן שֶׁהוּא מוֹצֵא אֲנָשִׁים בְּנֵי גִּילוֹ הַפּוֹרְצִים אֲפִלּוּ פִּרְצָה קְטַנָּה וּפוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח לְחַטָּאת וּלְנִדָּה, אָז יֵשׁ בְּיָדוֹ לְהַרְחִיב הַפִּרְצָה וּלְהוֹסִיף פֶּשַׁע עַל חַטָּאתוֹ, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קד ע״א) ״הַבָּא לִטַּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ״, וְיֵשׁ גּוֹרְסִין ״פְּתָחִים לוֹ״, רוֹצֶה לוֹמַר פּוֹתֵחַ פֶּתַח אֶל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּמְצָא מָקוֹם לִכָּנֵס דֶּרֶךְ אוֹתָהּ פִּרְצָה וּלְהַרְחִיבָהּ עַד עֲלוֹת מַכָּתוֹ לְאֵין מַרְפֵּא. הַמָּשָׁל בָּזֶה, הַמּוֹצֵא פֶּתַח סָגוּר מִכֹּל וָכֹל קָשֶׁה לוֹ לְפָתְחָהּ, וְהַמּוֹצֵא הַפֶּתַח קְצָת פְּתוּחָה נָקֵל לוֹ לְהַרְחִיב הַפְּתִיחָה עַד אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְּמוֹ שַׁעַר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהַכֹּל נִכְנָסִין בּוֹ בְּנָקֵל, וְזֶה מָשָׁל צוֹדֵק עַל הַיֵּצֶר הָרָע.

וּבְדֶרֶךְ זֶה מָצִינוּ בַּיַּלְקוּט, סוֹף פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (יז:ז) שֶׁמְּדַמֶּה אֶת עֲמָלֵק לִזְבוּב: מָה זְבוּב לָהוּט אַחַר הַמַּכָּה, כָּךְ עֲמָלֵק הָיָה לָהוּט אַחַר דָּמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳. וְלָמָּה הִמְשִׁילוּהוּ לִזְבוּב דַּוְקָא? אֶלָּא לְפִי שֶׁגַּם הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים עִם ה׳, זוּלַת בִּרְפִידִים שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה, אָז פָּתְחוּ לוֹ פֶּתַח וַיָּבֹא עֲמָלֵק וְטִמְּאָם בְּמִשְׁכַּב זָכָר לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא תצא ט). זֶהוּ שֶׁמְּסַיֵּם שָׁם בַּמִּדְרָשׁ: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִקִּיף אֶת הַכֶּרֶם וְאָמַר ״כָּל מִי שֶׁיִּפְרֹץ הַגָּדֵר יִנְשְׁכֶנּוּ הַכֶּלֶב״ וְכוּ׳. נָקַט דַּוְקָא פּוֹרֵץ גָּדֵר לְפִי שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן פְּתִיחַת הַפֶּתַח שֶׁהִזְכַּרְנוּ, כִּי עַל יְדֵי הַפְּתִיחָה רַבִּים בּוֹקְעִין בּוֹ. כָּךְ עַל יְדֵי שֶׁפָּתַח פֶּתַח לְיִצְרוֹ יִכָּנְסוּ בּוֹ מְקַטְרְגִים רַבִּים הַמּוֹנְעִים מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר עוֹד בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח (יז:ח). וּבְמַסֶּכֶת יוֹמָא (לט:) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה״ וְכוּ׳. וְזֶה מְבֹאָר עַל פִּי דַּרְכֵּנוּ. וְזֶה שֶׁאָמַר ״לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ״, כִּי הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁנִּקְרָא חַטָּאת, בִּמְקוֹם שֶׁהוּא מוֹצֵא פֶּתַח פָּתוּחַ לְחַטָּאת - שָׁם יִרְבָּץ וְיִכָּנֵס דֶּרֶךְ אוֹתוֹ פֶּתַח. וְאַל תֹּאמַר שֶׁאֵין חִשְׁקוֹ כִּי אִם אֶל פֶּתַח לְבַדּוֹ, אֶלָּא ״אֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ״ - שֶׁכָּל תְּשׁוּקָתוֹ לֵילֵךְ מִכָּאן וּלְהַלָּן אֵלֶיךָ מַמָּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה׳. אָמְנָם כָּל זְמַן הֱיוֹתוֹ בְּפֶתַח עֵינַיִם, דְּהַיְנוּ בִּתְחִלַּת בּוֹאוֹ אֵלֶיךָ, ״אַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ״ עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה בְּפָסוּק ״הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ״. אֲבָל אִם כְּבָר עָבַר מִן הַפֶּתַח, רָצָה לוֹמַר הַפִּרְצָה הַקְּטַנָּה, וְעָבַר כְּבָר אֵלֶיךָ מַמָּשׁ לְהַדִּיחַ כָּל עַצְמוּתְךָ מֵעַל ה׳, וְאָז יִהְיֶה קָשֶׁה עָלֶיךָ לִמְשׁוֹל בּוֹ. לְפִיכָךְ הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא לִתֵּן לוֹ מָקוֹם לִכָּנֵס כְּלָל וּכְלָל, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.