בְּרֵאשִׁית ל״ט · ה׳

וַהֲוָה מֵעִדַּן דְּמַנִּי יָתֵהּ בְּבֵיתֵהּ וְעַל כָּל דִּי אִית לֵהּ וּבָרִיךְ יְיָ יָת בֵּית מִצְרָאָה בְּדִיל יוֹסֵף וַהֲוָה בִּרְכְּתָא דַּיְיָ בְּכָל דִּי אִית לֵהּ בְּבֵיתָא וּבְחַקְלָא

[בבית ובשדה שנה עמד בבית המצרי, בבית אלו ימות הגשמים ובשדה אלו ימות החמה].

וַיְהִי מֵאָז וְגוֹ׳. הִזְכִּיר שְׁלֹשָׁה מִינֵי מֶמְשָׁלָה שֶׁנָּתַן לוֹ בָּזֶה אַחַר זֶה, כִּי ״מֵאָז״ הַיְינוּ בְּרֵאשִׁית הַצְלָחָתוֹ כְּשֶׁדָּבְקָה הַשְּׁכִינָה, וְהַהַצְלָחָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹסֵף לְבַד, בַּפַּעַם הַהוּא הִפְקִיד אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, אֲבָל לֹא עַל בֵּיתוֹ, כִּי לֹא נָתַן לוֹ עֲדַיִן מֶמְשָׁלָה עַל כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ, רַק הָיָה פָּקִיד בְּבֵיתוֹ עַל מַעֲשֵׂה יָדָיו עַצְמוֹ. עוֹד מְעַט, כִּי רָאָה אֲדוֹנָיו שֶׁמִּמֶּנּוּ נִתְפַּשְּׁטָה הַהַצְלָחָה אֵלָיו עַד שֶׁהָיָה ה׳ אִתּוֹ עִם הָאָדוֹן, אָז עֲשָׂאוֹ פָּקִיד עַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, וְזֶה חֲלוּקָּה שְׁנִיָּה. וְעַל חֲלוּקָּה שְׁלִישִׁית אָמַר ״וַיְבָרֶךְ ה׳ אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת ה׳ בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה״ (בראשית לט:ה), וְלִפְנִים לֹא הָיְתָה בַּשָּׂדֶה כִּי אִם בַּבַּיִת, עַל כֵּן ״וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף״ וְגוֹ׳ (בראשית לט:ו). וְעַל חֲלוּקָּה שְׁלִישִׁית זוֹ כְּבָר אָמַר ״וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ״ (בראשית לט:ד), שֶׁהִשְׁלִיטוֹ עַל כּוּלָּם.

דָּבָר אַחֵר: וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. הָיָה דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב אֹהָלִים, כִּי כָל אִישׁ מֻצְלָח יֵשׁ לוֹ אוֹהֲבִים רַבִּים וְדַרְכּוֹ לֵילֵךְ בִּסְעוּדוֹת וּשְׂמָחוֹת, וְזֶה מֵחֲמַת צַעַר שֶׁל אָבִיו לֹא הָלַךְ אָנֶה וָאָנָה, וְהָיָה תָּמִיד בְּבֵית אֲדֹנָיו וְלֹא הָלַךְ אַחַר אֲחֻזַּת מֵרֵעָיו. עַל כֵּן הִפְקִידוֹ אֲדֹנָיו עַל בֵּיתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּבֵיתוֹ מִכָּל מָקוֹם בֵּרַךְ ה׳ לְרַגְלוֹ אֲפִלּוּ מַה שֶּׁבַּשָּׂדֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא דָּרְכוּ שָׁם רַגְלָיו. וּבִרְאוֹתוֹ גֹּדֶל הַצְלָחָתוֹ, עַל כֵּן ״וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף״.