בְּרֵאשִׁית ל״ט · ד׳

וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙ עַל־בֵּית֔וֹ וְכׇל־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃

במילים פשוטות

יוסף מצא חן בעיני אדוניו, שירת אותו, והופקד על ביתו, וכל אשר יש לו נתן בידו. רש״י מעיר ש״וכל יש לו״ הוא לשון קצר, וחסרה בו מילת ״אשר״. הרמב״ן מבאר שיוסף נעשׂה פקיד ומנהל על כל אשר לפוטיפר בבית ובשׂדה, ומביא גם מדרש שיוסף היה מצליח בכל מלאכה בדרך פלא. הפסוק מתאר את עלייתו של יוסף למעמד של אחראי ראשי בבית אדוניו, מעמד שבנוי על האמון הרב שרכש לו פוטיפר בשל הצלחתו.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וכל יש לו. הֲרֵי לָשׁוֹן קָצָר, חָסֵר "אֲשֶׁר":

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאַשְׁכַּח יוֹסֵף רַחֲמִין בְּעֵינוֹהִי וְשַׁמֵּשׁ יָתֵהּ וּמַנְיֵהּ עַל בֵּיתֵהּ וְכָל דִּי אִית לֵהּ מְסַר בִּידֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ לִהְיוֹת פָּקִיד וְנָגִיד עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה. וּלְרַבּוֹתֵינוּ בּוֹ מִדְרָשׁ (ב"ר פו ה), אָמְרוּ, מְלַחֵשׁ וְנִכְנָס מְלַחֵשׁ וְיוֹצֵא, אָמַר לוֹ מְזֹג רוֹתְחִין - וְהֵא רוֹתְחִין, מְזֹג פּוֹשְׁרִין - וְהֵא פּוֹשְׁרִין, מָה יוֹסֵף, תֶּבֶן בְּעַפְרַיִים, חֲרָשִׁין בְּמִצְרַיִם, עַד הֵיכָן, עַד שֶׁרָאָה שְׁכִינָה עוֹמֶדֶת עַל גַּבָּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ". וְהָעִנְיָן כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת אֲדֹנָיו מִצְרִי לֹא יָדַע אֶת ה', אָמְרוּ כִּי בִּרְאוֹתוֹ הַצְלָחָתוֹ הַגְּדוֹלָה הָיָה חוֹשֵׁשׁ כִּי דֶּרֶךְ כְּשָׁפִים הוּא, כַּאֲשֶׁר בִּבְנֵי אַרְצוֹ, עַד שֶׁרָאָה שֶׁהָיָה מֵאֵת עֶלְיוֹן בְּמַרְאָה שֶׁנִּרְאֵית לוֹ בַּחֲלוֹם אוֹ בְּהָקִיץ בְּעַמּוּד עָנָן וְכַיּוֹצֵא בוֹ לִכְבוֹד הַצַּדִּיק:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיְשָׁרֶת אוֹתוֹ. בִּדְבָרִים הַצְּרִיכִים לְגוּפוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל