וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף׃

ויאמר כתנת בני. הִיא זוֹ:

חיה רעה אכלתהו. נִצְנְצָה בוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, סוֹפוֹ שֶׁתִּתְגָּרֶה בוֹ אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר. וְלָמָּה לֹא גִלָּה לוֹ הַקָּבָּ"ה? לְפִי שֶׁהֶחֱרִימוּ וְקִלְּלוּ אֶת כָּל מִי שֶׁיְּגַלֶּה, וְשִׁתְּפוּ לְהַקָּבָּ"ה עִמָּהֶם (תנחומא), אֲבָל יִצְחָק הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חַי, אָמַר הֵיאַךְ אֲגַלֶּה וְהַקָּבָּ"ה אֵינוֹ רוֹצֶה לְגַלּוֹת לוֹ:

וְאִשְׁתְּמוֹדְעַהּ וַאֲמַר כִּתּוּנָא דִבְרִי חַיְתָא בִישְׁתָא אֲכָלְתֵּהּ מִקְטַל קְטִיל יוֹסֵף

טרף טרף. פועל שלא נזכר שם פועלו ובא כן בעבור הרי"ש שלא ידגש, וכן "ומורק ושוטף" (ויקרא ו כא):

חיה רעה אכלתהו שאילו באו לסטים עליו לא הניחו לו הכתונת.

חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ. רֶמֶז לִכְלַל הַשְּׁבָטִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְחַיּוֹת אַרְיֵה, וְאַיָּלָה, וְנָחָש, וְהַכָּתוּב כְּלָלָם וְאוֹמֵר (יחזקאל יט ב) ״מָה אִמְּךָ לְבִיאָה בֵּין אֲרָיוֹת״. דָּבָר אַחֵר: ״חַיָּה רָעָה״ זוֹ הַדִּבָּה שֶׁהֵבִיא אֵיךְ שֶׁאֶחָיו אָכְלוּ אֵבֶר מִן הַחַי, זוֹ הַדִּבָּה רָעָה הָרְמוּזָה בַּחַיָּה הִיא אֲכָלַתְהוּ, כִּי רָצוּ לְהַרְאוֹת שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא ״וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים״. וְכָל זֶה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּצְנְצָה בּוֹ, כִּי גַם לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁפֵּרַשׁ ״חַיָּה רָעָה״ עַל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, רוּחַ ה׳ דִּבֶּר בּוֹ. וְהִנֵּה עֲדַיִן עִנְיַן אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר לֹא הָיָה, וְאֵיךְ יֹאמַר ״אֲכָלָתְהוּ״ לְשׁוֹן עָבָר, וְעוֹד מָה עִנְיָן זֶה לְכָאן, אֶלָּא הַנָּכוֹן הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.

טָרֹף טֹרַף. נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי שְׁתֵּי טְרֵפוֹת נִטְרַף: הָאַחַת שֶׁטְּרָפַתּוּ חַיָּה וַהֲרָגַתּוּ, וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁטָּרְפָה גּוּפוֹ לִמְעוֹנָתָהּ, שֶׁבָּזֶה נִתְיָאֵשׁ לְבַקֵּשׁ אַחַר עַצְמוֹתָיו לְקָבְרָם. וְזוּלַת זֶה הָיָה קָשֶׁה לָמָּה לֹא הִשְׁתַּדֵּל יַעֲקֹב לְחַפֵּשׂ אַחַר עַצְמוֹת יוֹסֵף לְקַיֵּם בָּהֶם מִצְוַת קְבוּרָה, וְהֵם הָאַחִים נִתְחַכְּמוּ וְאָמְרוּ ״זֹאת מָצָאנוּ״, פֵּרוּשׁ, לְבַדָּהּ בְּלֹא עֲצָמוֹת עִמָּהּ, וּמִזֶּה הִרְגִּישׁ כִּי הַחַיָּה גּוֹרַרְתּוֹ לִמְעוֹנָתָהּ, וְלָזֶה לֹא הִטְרִיחָם לְחַפֵּשׂ עוֹד אַחַר עַצְמוֹתָיו: