בְּרֵאשִׁית ל״ז · ל״ב

וְשַׁלָּחוּ יָת כִּתּוּנָא דְפַסֵּי וְאַיְתִיוּ לְוַת אֲבוּהוֹן וַאֲמָרוּ דָא אַשְׁכַּחְנָא אִשְׁתְּמוֹדַע כְּעַן הֲכִתּוּנָא דִבְרָךְ הִיא אִם לָא

וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם בְּצִוּוּי, אוֹ וַיָּבִיאוּ הַשְּׁלוּחִים הַמְּבִיאִים, כִּי שָׁלְחוּ אוֹתָהּ וְעוֹדָם בְּדוֹתָן, וְאָמְרוּ "זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא", אוֹ שֶׁשְּׁלָחוּהָ אֶל חֶבְרוֹן לְבֵית הָאֶחָד מֵהֶן וּבְבוֹאָם הִכְנִיסוּהָ לִפְנֵי אֲבִיהֶם וְאָמְרוּ לוֹ זֹאת מָצָאנוּ. וְכָל זֶה לְהִתְנַכֵּר בָּעִנְיָן, כִּי אִם שָׁתְקוּ הָיָה חוֹשֵׁד אוֹתָם לֵאמֹר אַתֶּם הֲרַגְתֶּם אוֹתוֹ, כִּי יָדַע קִנְאָתָם בּוֹ. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים "וַיְשַׁלְּחוּ" - שֶׁתָּקְעוּ בָּהּ הַשֶּׁלַח לְקָרְעָהּ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים כִּדְמוּת שִׁנֵּי חַיּוֹת, מִלְּשׁוֹן "בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ" (איוב לו יב). וְטַעַם "הַפַּסִּים", כִּי שָׁלְחוּ אוֹתָהּ שֶׁיַּכִּירֶנָּה בַּפַּסִּים אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ:

וישלחו - על ידי בני אדם שלא יגידו מי השולחים, אלא שאמרו זאת מצאנו.

וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים. הֶעֱבִירוּהָ בְּשֶׁלַח כְּדֵי שֶׁתְּהִיֶּה נִרְאֵית קְרוּעָה עַל יְדֵי חַיּוֹת רָעוֹת׃

וישלחו את כתנת הפסים לשון שליחות סרס את המקרא הכי וישלחו את כתנת הפסים אל אביהם ויביאו אותה השלוחים ויאמרו זאת מצאנו אבל הם עצמם לא רצו להביאה אל אביהם פן ירגיש כי הדבר נודע ששונאים אותו.