בְּרֵאשִׁית ל״ז · כ״ט

וישב ראובן. בִּמְכִירָתוֹ לֹא הָיָה שָׁם, שֶׁהִגִּיעַ יוֹמוֹ לֵילֵךְ וּלְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו. דָּ"אַ עָסוּק הָיָה בְשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ עַל שֶׁבִּלְבֵּל יְצוּעֵי אָבִיו:

וְתָב רְאוּבֵן לְגֻבָּא וְהָא לֵית יוֹסֵף בְּגֻבָּא וּבְזַע יָת לְבוּשׁוֹהִי

וַיָּשָׁב רְאוּבֵן וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה טַעֲנַת רְאוּבֵן עַל אֶחָיו בְּאָמְרוֹ וַאֲנִי אָנָה וְגוֹ׳, הֲלֹא גַּם לַעֲצָתוֹ הָיָה יוֹסֵף אָבוּד בַּבּוֹר. וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית לז:כב) ״לְמַעַן הַצִּיל״ וְגוֹ׳ לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו, זֶה הָיָה בְּלִבּוֹ לֹא בְּפִיו אֶל אֶחָיו, וְהָרְאָיָה שֶׁאָמַר יְהוּדָה (בראשית לז:כו) ״מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ״ וְגוֹ׳ אַחַר שֶׁהָיָה בַּבּוֹר. הָא לָמַדְתָּ כִּי הַשְׁלָכָתוֹ בַּבּוֹר הָיְתָה לַהֲרִיגָה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה. וּמֵעַתָּה מַה מַעֲנֶה בִּלְשׁוֹנוֹ ״הַיֶּלֶד וְגוֹ׳ וַאֲנִי״ וְגוֹ׳?

אָכֵן כַּוָּנַת רְאוּבֵן הִיא כִּי לְצַד הֱיוֹתוֹ הוּא הַבְּכוֹר, אוֹתוֹ יַטְרִיחַ אָבִיו לָלֶכֶת לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וְאִם הָיָה בַּבּוֹר הָיָה מְבִיאוֹ מֵת מֵהַחַיּוֹת שֶׁבַּבּוֹר, וְהָיָה מֵשִׁיב לְאָבִיו ״הִנֵּה הוּא מֵת, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ״, מַה שֶׁאֵין כֵּן עַתָּה אָנָה יֵלֵךְ מֵרוּחוֹת הָעוֹלָם לְבַקְשׁוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא, וְלָזֶה נִתְחַכְּמוּ וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וְגוֹ׳, וּבָזֶה סָלְקָה לָהּ תַּרְעוֹמֶת רְאוּבֵן.