וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה׃

ויעברו אנשים מדינים. זוֹ הִיא שַׁיָּרָה אַחֶרֶת, וְהוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁנִּמְכַּר פְּעָמִים הַרְבֵּה:

וימשכו. בְנֵי יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּהוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיִשְׁמְעֵאלִים לַמִּדְיָנִים, וְהַמִּדְיָנִים לַמִּצְרִים:

וַעֲבָרוּ גַבְרֵי מִדְיָנָאֵי תַּגָּרֵי וּנְגִידוּ וְאַסִּיקוּ יָת יוֹסֵף מִן גֻּבָּא וְזַבִּינוּ יָת יוֹסֵף לַעֲרָבָאֵי בְּעֶסְרִין כְּסָף וְאַיְתִיוּ יָת יוֹסֵף לְמִצְרָיִם

ויעברו. וכאשר עברו עליהם הישמעאלים הסוחרים כי המדינים יקראו ישמעאלים, וכן אמר על מלכי מדין כי ישמעאלים הם:

ויעברו אנשים מדינים - ובתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים. ויש לומר: שהאחים לא ידעו ואף על פי שכתוב אשר מכרתם אותי מצרימה. יש לומר: שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא. כי ויעברו אנשים מדינים משמע ע"י מקרה והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באתה לומר וימכרו את יוסף לישמעאלים כי אחיו מכרוהו, אם כן צריך לומר שהם ציוו למדינים סוחרים למושכו מן הבור, ואח"כ מכרוהו לישמעאלים.

מִדְיָנִים סוֹחֲרִים. בַּעֲלֵי סְחוֹרַת גְּמַלֵּי הַיִּשְׁמְעֵאלִים:

וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים. לַיִּשְׁמְעֵאלִים עָשׂוּ אֶת הַמֶּכֶר בְּעַד הַמִּדְיָנִים הַסּוֹחֲרִים, וְלֹא רָצוּ לְדַבֵּר עִם הַסּוֹחֲרִים פֶּן יַכִּירוּם בְּשִׁבְתָּם לִפְעָמִים בָּעֲיָרוֹת לִמְכּוֹר, אֲבָל דִּבְּרוּ עִם בַּעֲלֵי הַגְּמַלִּים שֶׁאֵינָם מִתְעַכְּבִים בָּעֲיָרוֹת אֲבָל עוֹבְרִים בָּהֶם דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה בִּלְבַד, וְעַל יָדָם עָשׂוּ הַמֶּכֶר. אֲבָל הַקּוֹנִים הָיוּ הַמִּדְיָנִים סוֹחֲרִים כְּאָמְרוֹ וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם. וְכֵן קָרָה לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבַיִת שֵׁנִי שֶׁמָּכְרוּ קְצָתָם אֶת קְצָתָם בְּיַד הָרוֹמִיִּים, בִּפְרָט כְּשֶׁצָּרוּ מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי זֶה עַל זֶה, שֶׁשִּׁעְבְּדוּ יִשְׂרָאֵל לָרוֹמִיִּים וְגָרְמוּ לָנוּ זֶה הַגָּלוּת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בִּמְכִירַת יוֹסֵף שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם כְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת י:).

ויעברו אנשים מדינים סחרים אצל הבור שהיה יוסף מושלך בו ושמעו שהיה צועק ובוכה.

וימשכו המדינים את יוסף ויעלו אותו מן הבור וימכרוהו לישמעאלים וישמעאלים מסרוהו לפקדון ליד המדינים ונמכר לפוטיפר מיד שניהן ונתקיימו ג׳‎ מקראות והמדינים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר ומקרא זה ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים ומקרא אחר אשר מכרתם אותי מצרימה כלומר ע״‎י גרמתכם.

מן הבור ואחיו לא ידעו מאומה מכל זאת וכשהלך ראובן אל הבור ולא מצאו חשבו כולם חיה רעה אכלתהו ולא שקרו לאביהם שאם מכרוהו לשום אדם לא היה גוי וממלכה בד׳‎ פנות העולם שלא יבקשוהו עד שידעו בירור דבר אם הוא חי או מת. ועוד אם היו מסופקים ממנו אם הוא חי או מת מדוע לא הכירהו במראה או בדיבור ובבנימין שאמר לו אלקים יחנך בני ובמשאות חמש ידות שלו ובמה שהושיבם לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, אלא כן הוא כמו שפי'. ד״‎א בעוד שהיו מדברים ביניהם לכו ונמכרנו לישמעאלים הבאים עלינו ובטרם הגיעו הישמעאלים אליהם ויעברו אנשים מדינים סחרים ומכרוהו להם בעודו בבור פן יבכה לפניהם ויתביישו ממנו וימשכו המדינים ויעלו את יוסף מן הבור שהרי קנוהו מיד אחיו ובעודם מושכין אותו מן הבור באו הישמעאלים עליהם וימכרו המדינים את יוסף לישמעאלים והישמעאלים מכרוהו למדינים ומדינים לפוטיפר הרי כאן ד׳‎ מכירות. והא דכתיב לקמן ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים, כך היה המעשה השבטים מכרוהו למדינים ומכירה זו לא נכתבה הואיל ולא היתה רק לפי שעה ומדינים מכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למדינים ומכירה זו שלישית לא נכתבה לפי שהשלישית הישמעאלים מכרוהו בחפזון ובהצנע כי אמרו שמא יחזרו בהם המדינים מלקנותו ומדינים מכרוהו לפוטיפר כשראה פוטיפר את יוסף שהיה יפה מראה ביד המדינים שהיו המדינים סוחרים שהרי אחים הם לישמעאלים, תמה בעצמו ואמר גרמני מוכר את הכושי ואין כושי מוכר את הגרמני פי׳‎ אדם יפה, אמר פוטיפר ודאי זה אינו עבד תנו לי ערב שלא גנבתם אותו הלכו המדינים והביאו הישמעאלים וערבו שלא גנבוהו והיינו דכתיב ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים פי׳‎ מערבותם כמו אנכי אערבנו מידי תבקשנו.

בעשרים כסף וכי אדם יפה כיוסף לא נמכר אלא בדבר מועט כזה, אלא מחמת שהוריקו פניו בבור מחמת הנחשים לא מכרוהו יותר, וכל אחד מהשבטים נטל שני כספים לחלקו לקנות לחם מנעלים שנאמר על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. ד״‎א בעשרים כסף שכך קצב זה כתוב בפרשה כדכתיב ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים, ויוסף לא הגיע לכלל עשרים באותו פרק כדכתיב ויוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, אמר הקב״‎ה אתם מכרתם את בן רחל הבכור בחמש סלעים לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם מפריש חמש סלעים של בכור במנה צורי. א״‎ר יהודה בר סימון אמר הקב״‎ה לשבטים, אתם מכרתם בנה של רחל בחמש סלעים לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם מגיעו בקע לגולגולת.

וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הִזְכִּיר עֲבָרַת אֲנָשִׁים מִדְיָנִים, אַחַר שֶׁלֹּא הָיָה הַמֶּכֶר אֶלָּא לַיִּשְׁמְעֵאלִים, כְּאָמְרוֹ ״וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים״. וְכֵן מוּכָח מֵהַכְּתוּבִים (בראשית לז:כה) ״וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים וְגוֹ׳ לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים״, אִם כֵּן סִפּוּר ״וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים״ לֹא נוֹדַע כַּוָּנָתוֹ.

עוֹד רוֹאַנִי שֶׁאָמַר עוֹד הַכָּתוּב אַחֲרֵי זֶה (בראשית לז:לו) ״וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ״ וְגוֹ׳, אִם כֵּן מוּכָח כִּי לַמְּדָנִים מְכָרוּהוּ, וְכָתוּב רִאשׁוֹן מַכְחִישׁוֹ. עוֹד אָמַר הַכָּתוּב אַחַר כָּךְ (בראשית לט:א) ״וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים״, הֲרֵי הֶעֱמִיד הַמֶּכֶר שֶׁהָיָה לַיִּשְׁמְעֵאלִים כָּאָמוּר בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן וְלֹא לַמְּדָנִים. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פד:כב) אָמְרוּ מְלַמֵּד שֶׁנִּמְכַּר מְכִירוֹת הַרְבֵּה, וְאֵין מִתְיַשְּׁבִים פְּשָׁטֵי הַכְּתוּבִים בָּזֶה, וְהָבֵן:

וְהַנָּכוֹן הוּא כִּי פֵּרוּשׁ שֶׁל דְּבָרִים הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי מִתְּחִלָּה הוֹדִיעַ הַכָּתוּב ״וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים״ וְגוֹ׳ (בראשית לז:כה), וְדִבְרֵי יְהוּדָה שֶׁאָמַר ״לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים״. וְלֶהֱיוֹת שֶׁאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים זוֹ אֵינָם סוֹחֲרִים לְהִתָּגֵר בְּכָל מִין קִנְיָן זוּלַת בְּמַה שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים, וְאֵין מְצִיאוּת שֶׁיִּקְנוּ אֶת יוֹסֵף, אֲשֶׁר עַל כֵּן הִזְמִין ה׳ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחֲרִים, פֵּרוּשׁ שֶׁמַּכִּירִים כָּל מִין סְחוֹרָה אֲשֶׁר תִּזְדַּמֵּן לִקְנוֹתָהּ לְהַרְוָחָה. וְתֵדַע כִּי הַסּוֹחֵר אֵינוֹ בַּעַל הַכִּיס אֶלָּא בַּעַל הַיְדִיעָה וְהַהֶכֵּר, וּבַעַל הַכִּיס יִקְנֶה עַל פִּיו, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ זֶה בְּפִנּוֹת גְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם, וּבְאֶמְצָעוּת אֵלּוּ הַסּוֹחֲרִים נִגְמַר הַדָּבָר שֶׁל הַמֶּכֶר לַיִּשְׁמְעֵאלִים.

וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחֲרִים, וּבְאֶמְצָעוּתָם מָכְרוּ יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, כִּי זוּלָתָם לֹא הָיוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים קוֹנִים. וְהִנֵּה כֵּיוָן שֶׁבֵּין שְׁנֵיהֶם, הַמְּדָנִים וְהַיִּשְׁמְעֵאלִים, הָיָה הַמֶּכֶר, הֲרֵי יֵשׁ לַמְּדָנִים חֵלֶק בָּרֶוַח לְצַד כִּי הֵם הַקּוֹנִים, וְלַיִּשְׁמְעֵאלִים חֵלֶק בָּרֶוַח לְצַד כִּי הֵם בַּעֲלֵי כִּיסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ עֶשְׂרִים כָּסֶף. וְלָזֶה אָמַר וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם (בראשית לז:לו) וְגוֹ׳, כִּי לְצַד שֶׁהָיָה לָהֶם חֵלֶק בּוֹ וְגַם הֵם הַיּוֹדְעִים הָעֵרֶךְ, הֵם הָיוּ הַמּוֹכְרִים, לֹא הַיִּשְׁמְעֵאלִים כִּי אֵינָם בְּקִיאִים בְּשִׁעוּר שָׁוְיוֹ. אֲבָל גּוּפוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיָה בְּיַד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, כִּי הֵם הָעִקָּרִים שֶׁנָּתְנוּ בּוֹ כַּסְפָּם, וְלָזֶה אָמַר וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים (בראשית לט:א). דִּקְדֵּק לוֹמַר מִיַּד כִּי בְּיָדָם הָיָה שֶׁהוֹרִידוּהוּ שָׁמָּה, וְאֵין מְצִיאוּת לִקְנוֹתוֹ פּוֹטִיפַר זוּלַת מִמִּי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ. וְגַם לֹא הָיוּ יִשְׁמְעֵאלִים יְכוֹלִין לְמָכְרוֹ הֵם לְבַדָּם מִבְּלִי הַמְּדָנִים, מִלְּבַד טַעַם שֶׁהֵן הַבְּקִיאִין בְּשָׁוְיוֹ וְיָדְעוּ כַּמָּה שִׁעוּרוֹ, גַּם לְצַד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק בָּרֶוַח צָרִיךְ שֶׁיַּסְכִּימוּ הֵם עַל הַמֶּכֶר. וְלָזֶה אָמַר הַכָּתוּב שֶׁהַמְּדָנִים מָכְרוּ וְלָקְחוּ מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ הַכְּתוּבִים כַּפְתּוֹר וָפֶרַח. וְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁנִּמְכַּר פְּעָמִים רַבּוֹת, זֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ. וְאוּלַי כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁהָיוּ חֲלָקִים הַרְבֵּה בִּלְקִיחָתוֹ יֵחָשֵׁב מְכִירוֹת רַבּוֹת. וּפְשַׁט הַכָּתוּב הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, וְהַדְּרָשָׁה תִּדָּרֵשׁ.

וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף. אוּלַי שֶׁאַחַר שֶׁהִפִּילוּהוּ כָּל כָּךְ וּבִזּוּהוּ בְּעֵרוֹם וּבְהַשְׁלָכָתוֹ לַבּוֹר, נָח קְצָת רוּגְזָם וְנִתְרַצּוּ בַּעֲצַת יְהוּדָה. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁאָמְרוּ (בראשית ל״ז:כ׳) ״וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו״ שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהָיוּ מְבַקְשִׁים אוֹפֶן לִשְׁלוֹל בְּהֶחְלֵט הֱיוֹת הַדָּבָר, אוּלַי שֶׁחָשְׁבוּ כִּי בְּאֶמְצָעוּת פְּחִיתוּת זֶה שֶׁמְּכָרוּהוּ הֲרֵי הוּא מֻחְלָט לְעֶבֶד יוֹסֵף, כִּי הַקּוֹנֵהוּ רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא לְעֶבֶד לוֹ וּמִן הַנִּמְנָע לָצֵאת מִתַּחַת יָדוֹ זוּלַת בְּמֶכֶר אַחֵר לְזוּלַת, וּמֵעַתָּה קָנָה שֵׁם עַבְדוּת עוֹלָם, וְהוּא אָמְרוֹ (תהילים ק״ה:י״ז) ״לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף״, וַהֲרֵי הוּא מֻחְלָט הֶחְלֵט גָּמוּר מֵהִשָּׁנוֹת לְבֶן חוֹרִין וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מֵעֲלוֹת לִגְדֻלָּה.