בְּרֵאשִׁית ל״ה · י״ג

במקום אשר דבר אתו. אֵינִי יוֹדֵעַ מַה מְּלַמְּדֵנוּ:

וְאִסְתַּלַּק מֵעִלָּוֹהִי יְקָרָא דַיְיָ בְּאַתְרָא דִי מַלֵּיל עִמֵּהּ

וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית י"ז:כ"ב) "וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם", וּבִשְׁנֵיהֶם לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא הָיָה זֶה מַרְאֶה וַחֲלוֹם נְבוּאָה בִּלְבַד, אוֹ כְּעִנְיַן "וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלַיְמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל ח ג), אֲבָל שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, עָלָה מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַמְדַבֵּר עִמּוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ" (שם ג יב), וְיֹאמַר מָה שֶׁהִזְכִּירוּ הַחֲכָמִים, הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה (ב"ר פב ו):

בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ. בְּצֵאתוֹ לָלֶכֶת לְחָרָן, בְּאוֹתוֹ הַמָּלוֹן הָיָה הַדִּבּוּר שָׁם. וַיֵּרָא אֱלֹהִים וְשָׁם נִסְתַּלֵּק, וּלְפִיכָךְ הִצִּיב מַצֵּבָה בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם בְּעַצְמוֹ.

וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ. פֵּרַשׁ רַשִׁ״י אֵינִי יוֹדֵעַ מָה בָּא לְלַמְּדֵנוּ. וְלִי נִרְאֶה שֶׁבָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, וְשֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה כַּיָּדוּעַ, שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה עַכְשָׁיו בְּבֵית אֵל וְלוּז, וְשָׁם שַׁעַר הַשָּׁמַיִם, כִּי שְׁנֵי מְקוֹמוֹת אֵלּוּ נִתְחַבְּרוּ עִם הַר הַמּוֹרִיָּה כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא (בראשית כח יז), וְאִלּוּ לֹא נֶאֱמַר ״בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ״, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהָלְכָה הַשְּׁכִינָה לְמָקוֹם אַחֵר וּמִשָּׁם עָלְתָה אֶל מְדוֹרָהּ, עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ שֶׁעָלָה אֱלֹהִים בְּשָׁוֶה מִן זֶה הַמָּקוֹם, עַד אֲשֶׁר לְעוֹלָם יַעֲקֹב לְמַטָּה וְהַשְּׁכִינָה לְמַעְלָה וְעָלְתָה אֶל מְדוֹרָהּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה, הַמְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה.