וַיִּֽיטְב֥וּ דִבְרֵיהֶ֖ם בְּעֵינֵ֣י חֲמ֑וֹר וּבְעֵינֵ֖י שְׁכֶ֥ם בֶּן־חֲמֽוֹר׃

דברי בני יעקב היטבו בעיני חמור ובעיני שכם בנו, והם קיבלו את התנאי ברצון. לפי פשט הפסוק, שכם וחמור לא חשדו בערמה שבדברים, אלא שמחו שהתנאי נראה בעיניהם הוגן וסביר, שכן הם חפצו מאוד בדינה. אונקלוס מתרגם ״וייטבו״ בלשון ״ושפרו״, כלומר שהדברים היו נאים וטובים בעיניהם. קבלתם המהירה של התנאי מבטאת עד כמה היו להוטים לסיים את העניין, ובכך נפלו בתחבולה שהכינו להם בני יעקב.