וְאִם־לֹ֧א תִשְׁמְע֛וּ אֵלֵ֖ינוּ לְהִמּ֑וֹל וְלָקַ֥חְנוּ אֶת־בִּתֵּ֖נוּ וְהָלָֽכְנוּ׃

וְאִם לָא תְקַבְּלוּן מִנָּנָא לְמִגְזָר וּנְדַבֵּר יָת בְּרַתָּנָא וְנֵזֵיל

את בתנו. בעבור היותה קטנה, והם הי' מדברים בעבור אביהם:

וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עַתָּה בְּבֵיתְכֶם, נִקַּח אוֹתָהּ מֵעִמָּכֶם:

וְהָלָכְנוּ. עִם כָּל עָשְׁרֵנוּ שֶׁלֹּא תֵּהָנוּ בּוֹ.

וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ וְגוֹ׳. נִתְחַכְּמוּ גַּם בָּזֶה שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁאִם לֹא יַעֲשׂוּ כֵן הִנֵּה הֵם עוֹרְכִים אִתָּם מִלְחָמָה וּלְנוֹקְמֵי נָקָם יִהְיוּ לָהֶם, לָזֶה אָמְרוּ כִּי אִם לֹא יִשְׁמְעוּ וְגוֹ׳ יִקְחוּ בִּתָּם וְיֵלְכוּ לָהֶם, וְאֵין כָּאן נוֹקְמֵי נָקָם. גַּם נִתְחַכְּמוּ בָּזֶה לְהַרְאוֹת קְצָת הַקְפָּדָה בַּדָּבָר שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ שָׁם עִמָּהֶם, וְזוּלַת זֶה אִם לֹא יַזְכִּירוּ שׁוּם הֶרְגֵּשׁ בַּדָּבָר יַחְשׁוֹב הַחוֹשֵׁב כִּי עָרְמָה בַּדָּבָר כִּי הָעִנְיָן הָיָה מְגֻנֶּה כְּפִי הָאֱמֶת, כְּאָמְרוֹ ״וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה״ אֲפִלּוּ בֵּין הָאֻמּוֹת, לָזֶה גִּלּוּ קְצָת הַקְפָּדָה, וּמוּבָנִים לָהֶם הַדְּבָרִים בְּעִנְיָן נָכוֹן כִּי אַחַר שֶׁיִּמּוֹלוּ פְּשִׁיטָא שֶׁיִּהְיֶה קֶשֶׁר אַמִּיץ בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר שְׁכֶם וַחֲמוֹר לִבְנֵי עִירָם ״הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם״ וְגוֹ׳ (בראשית לד:כא), פֵּרוּשׁ שֶׁהִרְגִּישׁ מֵהֶם שֶׁאֵין עָרְמָה בַּדָּבָר.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ, נִתְכַּוְּנוּ לְהָחֵם לְבָבוֹ שֶׁל חֲמוֹר וּשְׁכֶם לְמַהֵר לַעֲשׂוֹת דָּבָר, כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁהֵם מוֹלִיכִין הַבַּת מִמֶּנּוּ יְמַהֵר לַעֲשׂוֹת דָּבָר, וְיִנְקְמוּ נִקְמַת הַצַּדֶּקֶת מִזֶּרַע מְרֵעִים.