וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃

היטב איטיב. הֵיטֵב בִּזְכוּתְךָ, אֵיטִיב בִּזְכוּת אֲבוֹתֶיךָ (בראשית רבה):

ושמתי את זרעך כחול הים. וְהֵיכָן אָ"לֹ כֵן, וַהֲלֹא לֹא אָ"לֹ אֶלָּא וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ (שם כ"ח)? אֶלָּא שֶׁאָ"לֹ כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ (שם), וּלְאַבְרָהָם אָמַר וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם:

וְאַתְּ אֲמַרְתָּ אוֹטָבָא אוֹטִיב עִמָּךְ וֶאֱשַׁוֵּי יָת בְּנָיךְ סַגִּיאִין כְּחַלָּא דְיַמָּא דִּי לָא יִתִּמְנוּן מִסַּגִּי

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה פַּחְדָּתוֹ פֶּן יִגְרֹם הַחֵטְא, אָמַר עָשִׂיתָ עִמָּדִי חֲסָדִים גְּדוֹלִים שֶׁלֹּא הָיִיתִי רָאוּי לָהֶם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמִּי חִנָּם הַחֶסֶד הַזֶּה אֲשֶׁר הִבְטַחְתַּנִי עָלָיו שֶׁתֵּיטִיב לִי וְתַרְבֶּה אֶת זַרְעִי, וְאֵין חֶטְאִי רָאוּי לִמְנֹעַ מִמֶּנִּי הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הִבְטַחְתַּנִי בָּהּ כִּי גַּם מִתְּחִלָּה לֹא הָיִיתִי רָאוּי לָהּ אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמֹר לִי, וְלֹא הִבְטַחְתַּנִי עָלֶיהָ בַּעֲבוּר מַעֲשַׂי רַק בַּחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי יַעֲקֹב הָיָה חוֹמֵל עַל בָּנָיו וְעַל בֵּיתוֹ פֶּן יַכֶּה אוֹתָם עֵשָׂו, כִּי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בְּהַבְטָחַת "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" אִם עַל אֵלֶּה אוֹ עַל אֲחֵרִים, כִּי יִתָּכֵן שֶׁיִּמָּלֵט הוּא לְבַדּוֹ וְיִרְבֶּה עוֹד זַרְעוֹ. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי אִם הָיְתָה זֹאת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֵיךְ אָמַר בִּתְפִלָּתוֹ "וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ", וְעוֹד כִּי שָׁם נֶאֱמַר לוֹ "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ", וְאִם יִהְיוּ בָּנָיו נוֹפְלִים בְּחֶרֶב אָחִיו אֵין הַהַבְטָחָה הַזֹּאת קַיֶּמֶת. וְלָזֶה יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ "הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ" וְכֵן "וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ", כִּי כָל זֶה מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית ל"א:ג') "וְאֶהְיֶה עִמָּךְ". אֲבָל הַכֹּל מִיִּרְאַת חֵטְא, כִּי דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לִירֹא תָּמִיד, וְהָיָה מִתְיָרֵא אוּלַי אֲפִלּוּ מִשֶּׁיָּצָא מִשָּׁם חָטָא בְּבוֹאוֹ בַּבְּרִית עִם לָבָן עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ בְּדָבָר אַחֵר, וּשְׁגִיאוֹת מִי יָבִין:

ואתה אמרת היטב איטיב עמך - אף על פי שאין אתה מחויב לקיים לי הבטחתך שהרי קטנתי וגו' אעפ"כ, עשה למען כבוד שמך שתתקיים הבטחתך, כמו שאמר משה להקב"ה כשרצה לכלות את ישראל: למה יאמרו מצרים ברעה. ובמקום אחר: מבלתי יכולת ה' וגו' וישחטם במדבר וגו'. ואמר לו הקב"ה: סלחתי כדברך וינחם ה' על הרעה.

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ. וְאִם יִקְרֶה זֶה יִהְיֶה הֵפֶךְ מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לְהֵיטִיב עִמִּי, אִם אֶרְאֶה בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי.

וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ. וְהִנֵּה הֵפֶךְ זֶה גַּם כֵּן יִהְיֶה אִם יַכְרִית זַרְעִי, וְרָאוּי שֶׁתַּעֲשֶׂה עִמָּם בַּעֲבוּר כְּבוֹד שְׁמֶךָ לְקַיֵּם הַבְטָחָתְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי רָאוּי לָהּ, כְּעִנְיַן "אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ" (ירמיהו יד:ז).

וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם. הַבְטָחָה זוֹ נֶאֶמְרָה לְאַבְרָהָם בְּמַעֲשֵׂה הָעֲקֵדָה, וְשָׁם הִזְכִּיר הַכּוֹכָבִים וְהַחוֹל, וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁהַכּוֹכָבִים יֵשׁ בָּהֶם הָרִבּוּי וְהַמַּעֲלָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּחוֹל שֶׁאֵין בּוֹ כִּי אִם הָרִבּוּי לְבַד. וְאִם כֵּן לָמָּה לֹא הִזְכִּיר כָּאן יַעֲקֹב בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁהִמְשִׁילָם לַכּוֹכָבִים הַקַּיָּמִים לָעַד, וְזֶה יוֹתֵר קָרוֹב אֶל הָעִנְיָן אֲשֶׁר עָלָיו מִתְפַּלֵּל שֶׁיִּתְקַיְּמוּ וְלֹא יֹאבְדוּ עַל יְדֵי עֵשָׂו? וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁלְּפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: לְעָפָר, וּלְחוֹל, וּלְכוֹכָבִים. וְזֶהוּ כִּי בִּזְמַן הַשַּׁלְוָה וְהַהַצְלָחָה נִמְשְׁלוּ לַכּוֹכָבִים, ״יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד״ (ישעיהו נב:יג), ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד״ (דניאל יב:ג), וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בַּפָּסוּק ״וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב״ (דברים א י). וּבִזְמַן הַשִּׁפְלוּת שֶׁהֵם כְּעָפָר לָדוּשׁ, נֶאֱמַר ״וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ״ וְגוֹ׳ (בראשית כח:יד). וְזֶה הַבְטָחָה שֶׁיִּהְיוּ בְּמִצְרַיִם כְּעָפָר שֶׁהַכֹּל חוֹרְשִׁים עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קכט ג) ״עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים״, בְּאוֹתוֹ זְמַן יַעֲלוּ מִשֵּׁפֶל מַצָּבָם וְיִפְרְצוּ יָמָּה וָקֵדְמָה, מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא (כח יד). וּבַזְּמַן הַמְמֻצָּע בֵּין שְׁנֵיהֶם, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה מִן הָאוֹיְבִים הָרוֹדְפִים הָעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹתָם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילָם מִיָּדָם, נִמְשְׁלוּ לְחוֹל זֶה שֶׁכָּל גַּלֵּי הַיָּם עוֹמְדִים לְהָצִיף אֶת הָעוֹלָם, וּבְהַגִּיעָם לַחוֹל הֵם נִשְׁבָּרִים וְלֹא יוּכְלוּ לַעֲבֹר אֶת הַחוֹל. כָּךְ הָאֻמּוֹת הַקָּמִים עַל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים מב ח) ״כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ״, אֵינָן יְכוֹלִין לְיִשְׂרָאֵל לְכַלּוֹתָם. וּמִטַּעַם זֶה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לַחוֹל. עַל כֵּן הִזְכִּיר בִּתְפִלָּתוֹ עִנְיַן הַבְטָחַת הַחוֹל לְהַצִּילוֹ מִיַּד הָרוֹדֵף עֵשָׂו, וְשֶׁלֹּא יוּכַל לוֹ, כְּחוֹל זֶה שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לוֹ הַגַּלִּים, כָּךְ לֹא יוּכַל עֵשָׂו לוֹ.