הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים׃

מיד אחי מיד עשו. מִיַּד אָחִי שֶׁאֵין נוֹהֵג עִמִּי כְאָח אֶלָּא כְעֵשָׂו הָרָשָׁע:

שֵׁזַבְנִי כְעַן מִידָא דְאָחִי מִידָא דְעֵשָׁו אֲרֵי דַחֵל אֲנָא מִנֵּהּ דִּילְמָא יֵיתֵי וְיִמְחִנַּנִי אִמָּא עַל בְּנַיָּא

והכני. משרת עצמו ואחר עמו, כמו "ושני אנשים שרי גדודים הי' בן שאול" (ש"ב ד ב), וכן הוא והכני והכה אם על בנים:

וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים פֵּרְשׁוּ בּוֹ (הראב"ע) וְהִכַּנִי וְהִכָּה אֵם עַל בָּנִים. וְכֵן רַבִּים:

פן יבא והכני - לפי שקטנתי מכל החסדים כאשר פירשתי.

וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. יַכֶּה אוֹתִי בָּזֶה שֶׁיַּהֲרֹג אֵם עַל בָּנִים, גַּם שֶׁאוּכַל אֲנִי לְהִמָּלֵט מִיָּדוֹ:

מיד אחי מיד עשו אם לא אמר רק מיד אחי היה משמע קרובי ואיני אח, לכך אמר מיד עשו, ואם לא אמר אלא מיד עשו משמע עשו דעלמא לכך אמר מיד אחי ומיד עשו.

פן יבוא והכני ואיך תתקיים הבטחת ושמתי את זרעך. ד״‎א לא היה ירא שמא יהרג שהרי הבטיח הקב״‎ה ושמרתיך בכל אשר תלך. אלא ירא פן יהרוג עשו את נשיו ואת בניו והיינו דכתיב אם על בנים, האם עם בנים דוגמת על עולת התמיד. על פרשה ישרוף.

הַצִּילֵנִי נָא. אָמְרוֹ ״נָא״ לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה גַּם לְשׁוֹן עַתָּה, פֵּרוּשׁ, לְבַל יִפְרֹץ בּוֹ עֵשָׂו, וְיֹאמַר ה׳ כִּי הוּא יָשִׁיב כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְמִשְׁנֶה, לָזֶה הִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה׳ שֶׁיַּצִּילֵהוּ וְיַעֲמִיד בְּיָדוֹ אֶת אֲשֶׁר הִגִּיעוֹ עַתָּה, וְלֹא תַעֲשֶׂנָה יָדָיו שֶׁל עֵשָׂו תּוּשִׁיָּה, הֲגַם שֶׁיָּשִׁיב ה׳ שְׁבוּתוֹ אַחֲרֵי כֵן.

מִיַּד אָחִי וְגוֹ׳. רַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ ״אָחִי״ שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג עִמִּי כְּאָח אֶלָּא כְּעֵשָׂו הָרָשָׁע, וְלִדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״מִיַּד אָחִי עֵשָׂו״ וּמוּבָן הַדָּבָר מִיִּתּוּר אָמְרוֹ ״עֵשָׂו״ כִּי אֵין לוֹ אָח זוּלָתוֹ.

אָכֵן נִתְכַּוֵּן לְהִתְפַּלֵּל, לֶהֱיוֹת שֶׁהָיוּ לְעֵשָׂו שְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַתֹּקֶף: הָאַחַת לְצַד זְכוּת יִצְחָק, וְהַשְּׁנִיָּה לְצַד גּוֹדֶל תָּקְפּוֹ וּמַעֲלָתוֹ, וְצָרִיךְ חוֹזֶק גָּדוֹל לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ. לָזֶה הִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תַּעֲמוֹד לוֹ זְכוּת אָבוֹת. וְהוּא אָמְרוֹ הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, הֲגַם שֶׁאָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי מִתְפַּלֵּל, וּכְנֶגֶד בְּחִינַת גּוֹדֶל תָּקְפּוֹ אָמַר מִיַּד עֵשָׂו, וְיָדוּעַ הוּא בְּנִשָּׂא וְרָם.

עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי - אִם יִתְחַכֵּם עָלָיו לְהָרַע בְּרַמָּאוּת אַחְוָה, שֶׁהוּא דֶּרֶךְ שֶׁאֵין יַעֲקֹב יָכוֹל לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, מִיַּד עֵשָׂו - אִם יְפַרְסֵם רִשְׁעוֹ לְהָרַע, גַּם לָזֶה הֻצְרַךְ לִתְפִלָּה לְהַצִּילוֹ מִיָּדוֹ.

עוֹד יְכַוֵּן לְהַזְכִּיר רִשְׁעוּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו: הָא׳ - מִיַּד אָחִי - וְהוּא מְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת אָחִיו, הַאִם יֵשׁ רָשָׁע כָּזֶה, וְיֵשׁ בַּדִּין לְהַשְׁפִּילוֹ לִפְנֵי יַעֲקֹב. וְעוֹד - מִיַּד עֵשָׂו - שֶׁמְּפֻרְסָם בְּרֶשַׁע לְבַד מֵעָוֹן זֶה, וְלֹא יִמּוֹט צַדִּיק לִפְנֵי רָשָׁע.