בְּרֵאשִׁית ל״ב · י״ד

וַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן־הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו׃

במילים פשוטות

יעקב לן שם באותו לילה, ולוקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. רש״י מבאר ״הבא בידו״ - מה שברשותו, ומביא גם מדרש שאלו אבנים טובות ומרגליות שאדם נושא בידו. הרמב״ן מבאר שיעקב עשה את המנחה מאשר עמו, שהרי עושרו היה צאן ובקר ומהם שלח, כי היה בדרך ולא היה מקום לשלוח כלי כסף וזהב. חזקוני מבאר שהמנחה נועדה לפייס את עשו, בין אם כוונתו לטובה בין אם לרעה. כלי יקר מבאר שיעקב שלח מן החלק שבא לו בעמל ידו בדרך הטבע, ולא רצה לתת לרשע מברכת ה׳.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, חזקוני, כלי יקר · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הבא בידו. בִּרְשׁוּתוֹ, וְכֵן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ (במדבר כ"א). וּמִ"אַ מִן הַבָּא בְיָדוֹ - אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת, שֶׁאָדָם צָר בִּצְרוֹר וְנוֹשְׂאָם בְּיָדוֹ (דָּ"אַ מִן הַבָּא בְיָדוֹ, מִן הַחֻלִּין, שֶׁנָּטַל מַעֲשֵׂר, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ, וַהֲדַר לָקַח מִנְחָה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבָת תַּמָּן בְּלֵילְיָא הַהוּא וּנְסִיב מִן דְּאַיְתִי בִּידֵהּ תִּקְרֻבְתָּא לְעֵשָׂו אֲחוּהִי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה יֹאמַר כִּי עָשָׂה מִנְחָה מֵאֲשֶׁר עִמּוֹ, כִּי עָשְׁרוֹ הָיָה צֹאן וּבָקָר וּמֵהֶם שָׁלַח, כִּי בַּדֶּרֶךְ הָיָה וְאֵינֶנּוּ מָקוֹם לִשְׁלֹחַ לוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּמִגְדָּנוֹת:

מקור: ספריא · CC BY

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

מנחה לעשו אחיו לפייסו בין כוונתו לטובה בין כוונתו לרעה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ וְגוֹ׳. לְמַעְלָה פֵּרַשְׁתִּי שֶׁנֶּאֱמַר זֶה כְּפִי מַה שֶׁהֶרְאָה בַּנִּגְלֶה לְעֵשָׂו, כִּי כָל זֶה אֵינוֹ לֹא מִן הַשָּׁמַיִם וְלֹא מִן הָאָרֶץ, כִּי אִם מִן הַבָּא בְּיָדוֹ מֵעֲמָלוֹ וְכֹחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ. אַךְ כְּפִי הָאֱמֶת הוֹדָה יַעֲקֹב כִּי ה׳ הוּא הַנּוֹתֵן לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, וְזֶה הַמְעַט אֲשֶׁר בָּא בְּיָדוֹ מֵעֲמַל יָדוֹ יִפְרֹץ לָרֹב וּבִרְכַּת ה׳ הִיא תַעֲשִׁיר, וְעָמָל הוּא בְּעֵינֵי יַעֲקֹב לָתֵת מִבִּרְכַּת ה׳ לְרָשָׁע זֶה, כִּי תּוֹסֶפֶת שֶׁפַע זֶה מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ מִתְהַלֵּךְ וְאֵין רָשָׁע זֶה כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. אַךְ לְפִי שֶׁהָיָה מְעֹרָב בְּתוֹךְ זֶה גַּם זֶה הַמְעַט אֲשֶׁר בָּא בְּיָדוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וּשְׂכַר עֲמָלוֹ, מִן אוֹתוֹ חֵלֶק חָשַׁב יַעֲקֹב שֶׁמֻּתָּר לִקַּח וְלִשְׁלֹחַ לָרָשָׁע מִנְחָה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״מִן הַבָּא בְיָדוֹ״.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מִן הַבָּא בְּיָדוֹ דַּוְקָא, הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵם בְּיָדוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ שָׁלַח לוֹ מִנְחָה, אֲבָל לֹא הָרוֹעִים, לְפִי שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְנִשְׁתַּחְרְרוּ וְאֵינָם בְּיָדוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי יִשְׁאָלְךָ עֵשָׂו לְמִי אַתָּה וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ״ (בראשית לב:יח), כִּי אוּלַי יַחֲשׁוֹב שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ לוֹ מִנְחָה הַבְּהֵמוֹת עִם הָרוֹעִים, וְאָמַרְתָּ ״לְעַבְדְּךָ״ (בראשית לב:יט) - וְזֶה תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלַת ״לְמִי אַתָּה״, לוֹמַר הָרוֹעִים אֵינָם לְךָ, זוּלַת הַמִּנְחָה שְׁלוּחָה לַאדֹנִי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל