בְּרֵאשִׁית ל״א · מ״א

ותחלף את משכרתי. הָיִיתָ מְשַׁנֶּה תְּנַאי שֶׁבֵּינֵינוּ, מִנָּקֹד לְטָלוּא, וּמֵעֲקוּדִים לִבְרֻדִּים:

דְּנַן לִי עֶשְׂרִין שְׁנִין בְּבֵיתָךְ פְּלָחִתָּךְ אַרְבַּע עֶשְׂרֵי שְׁנִין בְּתַרְתֵּין בְּנָתָךְ וְשִׁתְּ שְׁנִין בְּעָנָךְ וְאַשְׁנֵיתָא יָת אַגְרִי עֲשַׂר זִמְנִין

וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי. וְזֶה הֵפֶךְ מַה שֶּׁאָמַרְתָּ, כִּי אָמְנָם אַתָּה הוּא שֶׁהֶחְלַפְתָּ מַשְׂכֻּרְתִּי.

ושש שנים בצאנך כדין עבד עברי.

ותחלף הלמ״‎ד בצר״‎י.

זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ. וּלְמַעְלָה אָמַר ״זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ״, וְלֹא הִזְכִּיר מִלַּת ״לִי״, גַּם אָמַר ״עִמָּךְ״ בִּמְקוֹם ״בְּבֵיתֶךָ״, כִּי בֶּאֱמֶת יַעֲקֹב לֹא הָיָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל לָבָן כִּי אִם חֹדֶשׁ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים״ (בראשית כט:יד), מַשְׁמָע רַק חֹדֶשׁ יָמִים הָיָה יוֹשֵׁב עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ, אֲבָל בְּכָל שְׁאָר הַזְּמַנִּים הָיָה מִתְגּוֹרֵר בְּשָׂדוֹת וְאֹהָלִים לִרְעוֹת צֹאן לָבָן וְלֹא הָיָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל לָבָן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה״ (בראשית לא:מ), לְכָךְ אָמַר ״זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ״ אֲבָל לֹא בְּבֵיתֶךָ. וּמִכָּל מָקוֹם אֲפִלּוּ זֶה הַחֹדֶשׁ יָמִים אֲשֶׁר יָשַׁב בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָרָשָׁע וְהָרַמַּאי לֹא הָיוּ בְּעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, אֶלָּא כִּזְמַן אָרֹךְ, לְפִי שֶׁיְּמֵי צַעַר הָיוּ לוֹ שֶׁנִּרְאִים כְּיָמִים רַבִּים, וְאָמַר ״אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ״ (תהלים קכ:ה) זְמַן רַב עִם הָרָשָׁע, וְאִם מְעַט הוּא, ״לִי״ - רוֹצֶה לוֹמַר בְּעֵינַי שָׁקוּל כְּאִלּוּ הָיִיתִי כָּל עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתוֹ, לְכָךְ אָמַר ״זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ״, בֶּאֱמֶת אֵינָם עֶשְׂרִים שָׁנָה כִּי אִם חֹדֶשׁ אֶחָד לְבַד, אֲבָל לִי הוּא שָׁקוּל חֹדֶשׁ זֶה כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה, לֹא כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה אִמִּי ״וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים״ (בראשית כז:מד), כִּי אוּלַי לֹא יָדְעָה אִמִּי בְּגֹדֶל רִשְׁעָתוֹ, וְלִבִּי יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ כַּמָּה צַעַר סָבַלְתִּי עַל הֱיוֹתִי עִמְּךָ בְּבֵיתְךָ מַמָּשׁ.

דָּבָר אַחֵר, מִתְּחִלָּה הִזְכִּיר יַעֲקֹב אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה הוּא עִמּוֹ, אֵיךְ הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָבָן לוֹ. לְכָךְ אָמַר מִתְּחִלָּה ״זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ״ (בראשית לא:לח), רוֹצֶה לוֹמַר: אֲנִי עָשִׂיתִי עִמְּךָ בֶּאֱמוּנָה, ״טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ״ וְגוֹ׳ (בראשית לא:לט). וְכָל סִפּוּר זֶה הַכֹּל מְדַבֵּר מֵאֱמוּנָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. וְאַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ: רְאֵה לְעֻמַּת זֶה מַה שֶּׁעָשִׂיתָ לִי, וְאָמַר ״זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ״ (בראשית לא:לח), רְאֵה מַה שֶּׁעָשִׂיתָ לִי, הִנֵּה עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנוֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ בָּנִים בְּצֹאנֶךָ, וְעַל כָּל זֶה ״וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים״ (בראשית לא:מא), וְלֹא כִגְמוּל יָדַי עָשִׂיתָ לִי. וּבְזֶה מְיֻשָּׁב הֵיטֵב מַה שֶּׁהִזְכִּיר מִתְּחִלָּה ״עִמָּךְ״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״זֶה לִּי״, וּפֵרוּשׁ יָקָר הוּא.