בְּרֵאשִׁית ל״א · כ׳

וְכַסִּי יַעֲקֹב מִן לִבָּא דְלָבָן אֲרַמָּאָה עַל דְּלָא חַוִּי לֵהּ אֲרֵי אָזֵל הוּא

לא גנב יעקב כי אם דעתו, כי עיקר הדעת בלב:

וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן. שֶׁלֹּא הֶרְאָה לוֹ שֶׁהִרְגִּישׁ כְּלָל בְּמַה שֶּׁקִּבֵּל עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע, וּבְמַה שֶׁלֹּא הָיוּ פָנָיו עִם יַעֲקֹב כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

הָאֲרַמִּי. וְזֶה עָשָׂה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לָבָן אֲרַמִּי בַּעַל מִרְמָה, בְּאֹפֶן שֶׁאִם הָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁיָּדַע יַעֲקֹב דָּבָר זֶה, הָיָה סוֹפֵר כָּל צְעָדָיו וְלֹא הָיָה אֵצֶל יַעֲקֹב דֶּרֶךְ לְהִמָּלֵט.

עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ. כְּמוֹ "עַל עֹלַת הַתָּמִיד" (במדבר כח:י). הֶרְאָה יַעֲקֹב עַצְמוֹ כְּאִלּוּ בִּלְתִּי מַרְגִּישׁ בְּאֵיבַת לָבָן, מִלְּבַד שֶׁלֹּא הִגִּיד לוֹ שֶׁחָפֵץ לָלֶכֶת, וְכָל זֶה עָשָׂה לֹא לְהֶעְדֵּר מוּסָר אֶלָּא כְּמֻכְרָח, וְזֶה כִּי בּוֹרֵחַ הוּא, מִדְּאָגָה שֶׁיִּגְזְלֵהוּ לָבָן בְּעֶזְרַת אַנְשֵׁי עִירוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּהִתְנַצְּלוּתוֹ לְלָבָן אַחַר כֵּן:

וַיִּגְנֹב וְגוֹ׳ עַל בְּלִי וְגוֹ׳. קָשֶׁה אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר אֵלָיו שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, שֶׁאוֹמֵר ״עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ״. וְאוּלַי שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁנִּתְחַכֵּם יַעֲקֹב כְּשֶׁסִּפֵּר לְלָבָן כָּל מַעֲשָׂיו וְהַנְהָגוֹתָיו, הֶעְלִים מִמֶּנּוּ עָרְמַת הַבְּרִיחָה, וְהוֹסִיף לִשְׁלֹל אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ בְּמַה שֶׁהָיָה שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ לְשַׁלְּחוֹ. בָּזֶה הָיָה מַצְדִּיק לָבָן כִּי לֹא יִבְרַח כְּלָל, שֶׁאִם לֹא כֵן לָמָּה הָיָה שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ שֶׁיְּשַׁלְּחֵהוּ, וּבָזֶה גָּנַב לִבּוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּגְנֹב וְגוֹ׳, וּבַמֶּה גָּנַב? עַל סִבַּת שֶׁלֹּא הִגִּיד לוֹ בְּסִפּוּר מַעֲשָׂיו כִּי יַעֲרִים לִבְרֹחַ כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לִבְרֹחַ. וּבָזֶה מָצִינוּ טַעַם בְּעִקַּר הוֹדָעַת כָּתוּב זֶה, שֶׁבָּא לוֹמַר טַעַם שֶׁבּוֹ הִשִּׂיג הַבְּרִיחָה, כִּי זוּלַת זֶה הָיָה נוֹתֵן לֵב לָבָן לִשְׁמֹר אוֹתוֹ מִלִּבְרֹחַ בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, אֶלָּא שֶׁגָּנַב לִבּוֹ וּבָזֶה מָצָא הֲכָנָה לֶאֱסֹף כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וּבָרַח וְאֵין יוֹדֵעַ, וְהוּא שֶׁאָמַר סָמוּךְ לָזֶה ״וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ״ וְגוֹ׳, וְהָבֵן: