בְּרֵאשִׁית ל״א · י״ט

לגזוז את צאנו. שֶׁנָּתַן בְּיַד בָּנָיו דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב:

ותגנב רחל את התרפים. לְהַפְרִישׁ אֶת אָבִיהָ מֵעֲ"זָ נִתְכַּוְּנָה (בראשית רבה):

וְלָבָן אֲזַל לְמִגַּז יָת עָנֵהּ וּנְסִּבַת רָחֵל יָת צַלְמָנַיָּא דִּי לַאֲבוּהָא

ולבן הלך לגזוז את צאנו. שהיה ביד בניו רחוק שלשה ימים כאשר הוא כתוב על כן ויגד ללבן ביום השלישי:

התרפים. י"א שהוא כלי נחושת העשוי לדעת חלקי השעות, ואחרים אמרו כי יש כח בחכמי המזלות לעשות צורה בשעות ידועות תדבר הצורה, והעד שלהם "כי התרפים דברו און" (זכרי' י ב), ופי' הפסוק איננו כן, והקרוב אלי שהתרפים הם על צורת בני אדם והיא עשויה לקבל כח עליונים ולא אוכל לפרש, והעד שהתרפים כן, התרפים ששמה מיכל בת שאול במטה עד שחשבו שומרי הבית שהם דוד, והפסוק שאמר "אין אפוד ותרפים" (הושע ג ד) יש לו ב' פירושים, האחד שאמר אין מלך ואין שר בישראל, כי השם לא בחר מלך רק ממשפחת דוד, על כן אמר בפ' השני "ובקשו את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם" (שם פסוק ה), ואין זבח ומצבה לע"ג, ואין אפוד שהי' עובדי הבעל עושים כדמות אפוד משה, על כן אמר אפוד ולא אמר האפוד, כמו "הגישה האפוד" (ש"א כג ט) "אפוד ירד בידו" (שם כג ו) איננו אפוד שעשה משה ובמקומו אפרשנו בראיות גמורות, אם גומר ד' עלי והפי' הב' שלא יעבדו השם ולא ע"ג, והנה התרפים קראם לבן אלהיו, וי"א שרחל גנבתם לבטל ע"ג מאביה, ואילו היה כן למה הוליכה אותם עמה, ולא טמנתם בדרך, והקרוב שהיה לבן אביה יודע מזלות, ופחדה שאביה יסתכל במזלות לדעת איזה דרך ברחו,

וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לְהַפְרִישׁ אָבִיהָ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"א:י"ט). וְאֶפְשָׁר כִּי הָיוּ לְלָבָן לַעֲבוֹדָה זָרָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי", אֲבָל לֹא הָיוּ כָּל הַתְּרָפִים נֶעֱבָדִים, כִּי אֵיךְ תִּמָּצֵא עֲבוֹדָה זָרָה בְּבֵית אֲדוֹנֵינוּ דָּוִד (עיין שמואל א יט יג). וְהַקָּרוֹב מָה שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהֵם כֵּלִים לְקַבֵּל הַשָּׁעוֹת, וְיִקְסְמוּ בָּהֶם לָדַעַת עֲתִידוֹת, וְהַמִּלָּה נִגְזֶרֶת מִלְּשׁוֹן "רְפֵה יָדַיִם" (שם ב יז ב) "נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים" (שמות ה יז), יִקְרְאוּ אוֹתָם "תְּרָפִים" לִרְמֹז בִּשְׁמָם כִּי דִּבּוּרָם כְּמוֹ נְבוּאָה רָפָה, תָּבֹא בָּרֹב וּתְכַזֵּב לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (זכריה י ב) "כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן". וְהִנֵּה יַעֲשׂוּ אוֹתָם קְטַנֵּי אֲמָנָה לָהֶם לֵאלֹהִים, לֹא יִשְׁאֲלוּ בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְלֹא יִתְפַּלְּלוּ אֵלָיו, רַק כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בַּקְּסָמִים אֲשֶׁר יַגִּידוּ לָהֶם הַתְּרָפִים. וְכָתוּב (שופטים יז ה) "וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים", וְשָׁם כָּתוּב (יח ה) "שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים וְנֵדְעָה הֲתַצְלִיחַ דְּרָכֵינוּ", כִּי בִּתְרָפִים הָיוּ שׁוֹאֲלִים. וְכֵן הָיָה הָעִנְיָן בְּיִשְׂרָאֵל בָּאֵפוֹד, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻרְגְּלוּ בְּאֵפוֹד הַקֹּדֶשׁ עָשׂוּ כִּדְמוּתוֹ וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים בּוֹ וּמַאֲמִינִים בִּדְבָרָיו וְתוֹעִים אַחֲרָיו, גַּם בְּחָלְיָם לֹא יִדְרְשׁוּ אֶת ה' כִּי אִם בָּהֶם. וְזֶה טַעַם "וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ" (שופטים ח כז), כִּי סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה'. וְהִנֵּה לָבָן הָיָה קוֹסֵם וּמְנַחֵשׁ, כַּאֲשֶׁר אָמַר (בראשית ל':כ"ז) "נִחַשְׁתִּי", וְאַרְצוֹ אֶרֶץ קוֹסְמִים מֵעוֹלָם, כְּדִכְתִיב (ישעיהו ב ו) "כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים", וּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָיָה מֵעִירוֹ, וְזֶה טַעַם "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי":

ותגנוב רחל את התרפים - שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח, כענין שנאמר: אין אפוד ותרפים. כי התרפים דברו און, רגילים היו לקסום בהם.

ותגנב רחל את התרפים שלא יגידו בריחת יעקב והתרפים עשויים לקסום בהם, כענין שנאמר אין אפוד ותרפים, כי התרפים דברו און.