בְּרֵאשִׁית ל״א · ט״ז

כי כל העשר. כִּי זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֶלָּא; כְּלוֹמַר, מִשֶּׁל אָבִינוּ אֵין לָנוּ כְּלוּם, אֶלָּא מַה שֶּׁהִצִּיל הַקָּבָּ"ה מֵאָבִינוּ שֶׁלָּנוּ הוּא:

הציל. לְשׁוֹן הִפְרִישׁ, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן הַצָּלָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה, שֶׁמַּפְרִישׁוֹ מִן הָרָעָה וּמִן הָאוֹיֵב:

אֲרֵי כָל עוּתְרָא דִּי אַפְרֵשׁ יְיָ מֵאֲבוּנָא דִּילָנָא הוּא וְדִבְּנָנָא וּכְעַן כֹּל דִּי אֲמַר יְיָ לָךְ עִבֵד

כִּי כָל הָעֹשֶׁר. כְּמוֹ ״כִּי צָחַקְתְּ״ (בראשית יח:טו), לֹא נְקַוֶּה לִנְחוֹל מִשֶּׁל אָבִינוּ, אֶלָּא כָּל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ הוּא לְבַדּוֹ לָנוּ וּלְבָנֵינוּ.

וְעַתָּה. מֵאַחַר שֶׁרָאִיתָ שֶׁקִּבֵּל לָשׁוֹן הָרַע עָלֶיךָ וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּגְזֹל:

כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים. בִּלְבַד עֲשֵׂה, נְהַג וָלֵךְ, וְאַל תִּטּוֹל רְשׁוּת.

אֲשֶׁר הִצִּיל וְגוֹ׳ לָנוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: ה׳ הִצִּיל מָמוֹנֵנוּ שֶׁהוּא חַיָּב לָנוּ מִיָּדוֹ, שֶׁלְּשׁוֹן הַצָּלָה יֵאָמֵר עַל גְּזֵלָה מִגַּזְלָן, וְהוּא אָמְרוֹ לָנוּ פֵּרוּשׁ: מִשֶּׁלָּנוּ שֶׁגָּזַל.