רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11לא נוכל. לְהַשְׁקוֹת, לְפִי שֶׁהָאֶבֶן גְּדוֹלָה:
וגללו. זֶה מְתֻרְגָּם וִיגַנְדְּרוּן, לְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן עָתִיד:
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
בְּרֵאשִׁית כ״ט · ח׳
וַיֹּאמְרוּ֮ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כׇּל־הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלְלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
הרועים משיבים ליעקב שאינם יכולים להשקות עד שייאספו כל העדרים ויגללו את האבן מעל פי הבאר, ואז ישקו את הצאן. רש״י מסביר ש״לא נוכל״ פירושו שאינם יכולים להשקות מפני שהאבן גדולה, וש״וגללו״ כאן מתורגם בלשון עתיד. אונקלוס מתרגם כפשוטו: ואמרו לא נוכל עד שייאספו כל העדרים ויגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן. הפסוק מסביר את סיבת המתנת הרועים: האבן על פי הבאר כבדה כל כך, עד שאין רועה יחיד יכול לגוללה, ולכן הם ממתינים עד שיתקבצו כל הרועים ויגלגלו אותה יחד. הסבר זה, המדגיש את כובד האבן, מבליט את מעשה הגבורה של יעקב בפסוק הבא, שכשיראה את רחל יגלול את האבן לבדו - דבר שאיש מן הרועים לא היה מסוגל לו.
מבוסס על רש״י, אונקלוס · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וַאֲמָרוּ לָא נִכּוּל עַד דִי יִתְכַּנְשִׁין כָּל עֲדָרַיָּא וִיגַנְדְרוּן יָת אַבְנָא מֵעַל פוּמָא דְבֵירָא וְנַשְׁקֵי עָנָא
Onkelos Genesis