וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא־עֵ֖ת הֵאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
הן עוד היום גדול. לְפִי שֶׁרָאָה אוֹתָם רוֹבְצִים, כַּסָּבוּר שֶׁרוֹצִים לֶאֱסֹף הַמִּקְנֶה הַבַּיְתָה וְלֹא יִרְעוּ עוֹד, אָמַר לָהֶן הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, כְּלוֹמַר אִם שְׂכִירִים אַתֶּם לֹא שִׁלַּמְתֶּם פְּעֻלַּת הַיּוֹם, וְאִם הַבְּהֵמוֹת שֶׁלָּכֶם אַעַ"פִּ כֵן לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה וְגו' (בראשית רבה):
וַאֲמַר הָא עוֹד יוֹמָא סַגִי לָא עִדַן לְמִכְנַשׁ בְּעִיר אַשְׁקוּ עָנָא וְאִזִילוּ רְעוּ
הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל. הַצַּדִּיק יִמְאַס אֶת הָעָוֶל גַּם כֵּן אֶל הָאֲחֵרִים, כְּאָמְרוֹ "תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִיש עָוֶל" (משלי כט:כז).
לא עת האסף דוגמא ואין איש מאסף אותי הביתה.
השקו הצאן ולכו רעו למה היה ליעקב לומר להם כל כך, אלא מתיירא היה שמא תלך לה רחל עם הרועים והוא היה רוצה לדבר עמה.
וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד וְגוֹ׳. טַעֲמוֹ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה שׁוֹפֵט לָהֶם, הוּא לְצַד צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּבַר תּוֹרָה (בבא מציעא לב:) וְחָשׁ עַל הַצֹּאן. וְעוֹד רָצָה לָדַעַת אִם טַעַם עַכָּבָתָם הִיא לְצַד שֶׁאֵין זְמַן לְהַשְׁקוֹת הַצֹּאן וְלִרְעוֹת כִּי הָעִיר רְחוֹקָה הִיא וְהַצֹּאן בַּיְתוֹת הֵנָּה, וְדָבָר זֶה נוֹגֵעַ לוֹ לָדַעַת דֶּרֶךְ בָּא בוֹ, וּמִתְּשׁוּבָתָם יָדַע כִּי לֹא לְסִבַּת רִחוּק הָעִיר הֵם עוֹשִׂים.
