בְּרֵאשִׁית כ״ט · ו׳

באה עם הצאן. הַטַּעַם בָּאָלֶ"ף וְתַרְגּוּמוֹ אָתְיָא; וְרָחֵל בָּאָה - הַטַּעַם לְמַעְלָה בַּבֵּי"ת וְתַרְגּוּמוֹ אֲתָת; הָרִאשׁוֹן לְשׁוֹן עוֹשָׂה וְהַשֵּׁנִי לְשׁוֹן עָשְׂתָה:

וַאֲמַר לְהוֹן הַשְׁלַם לֵהּ וַאֲמָרוּ שְׁלַם וְהָא רָחֵל בְּרַתֵּהּ אַתְיָא עִם עָנָא

והנה רחל בתו באה. מלרע שהוא תואר השם כמו פועל:

הֲשָׁלוֹם לוֹ. הִנֵּה הִשְׁתַּדֵּל לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם לָבָן קוֹדֶם שֶׁיִּרְאֶה פָּנָיו, כִּי אֵין רָאוּי לְאוֹרֵחַ הַבָּא לִפְקוֹד אֶת הָאֶזְרָח בְּעֵת שִׂמְחָתוֹ וּבְהֶפְכוֹ עַל אוֹפֶן אֶחָד.

וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וגו׳ וְהִנֵּה רָחֵל וגו׳. טַעַם שֶׁלֹּא אָמְרוּ שָׁלוֹם לוֹ כִּלְשׁוֹן הַשְּׁאֵלָה, לֶהֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּת דִּבְרֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי דְּבָרִים: אֶחָד, הוּא אִם שָׁלֵם בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ. וְשֵׁנִי, אִם הֵם שְׁלֵמִים עִמּוֹ. וּפֵרוּשׁ דְּבָרָיו הֲשָׁלוֹם אַתֶּם אֵלָיו, וְלָזֶה נִתְחַכְּמוּ וְאָמְרוּ שָׁלוֹם, פֵּרוּשׁ לְכָל מַה שֶׁאַתָּה שׁוֹאֵל שָׁלוֹם. וְטַעַם אָמְרָם וְהִנֵּה רָחֵל תְּשׁוּבָה לְמַה שֶׁלֹּא שָׁאַל, אוּלַי שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ עִמָּהֶם בִּשְׁאֵלוֹת אָמְרוּ הִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ וְלָהּ תִּשְׁאַל.

עוֹד יְכַוְּנוּ לוֹמַר כִּי לְצַד שְׁלוֹמוֹ עִמָּהֶם, שֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ בַּת קְטַנָּה עִם הַצֹּאן, מַה שֶׁלֹּא הָיָה בְּיִתְרוֹ שֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ שֶׁבַע בְּנוֹתָיו, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ הָרוֹעִים מְגָרְשִׁים אוֹתָם (שמות ב:יז).

עוֹד נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר לוֹ שָׁלוֹם, פֵּרוּשׁ: לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְגוּפוֹ וּלְמַצָּבוֹ עִמָּנוּ שָׁלוֹם, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יָבִין שֶׁרְצוֹנָם לוֹמַר כִּי הוּא בְּעֹשֶׁר וּבִנְכָסִים, גָּמְרוּ אוֹמֶר וְהִנֵּה רָחֵל וְגוֹ׳, וּמִמּוֹצָא דָבָר יֵדַע כִּי לֹא אָמִיד בִּנְכָסִים הוּא כִּי צָרִיךְ לְבִתּוֹ לִרְעוֹת, וְגַם שֶׁמַּסְפֶּקֶת בַּת אַחַת לִרְעוֹת צֹאנוֹ כִּי מְעַט הֵם. וְכַוָּנָתָם בְּדִקְדּוּק הַדְּבָרִים הִיא כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם דְּבַר שֶׁקֶר בְּדָבָר שֶׁעָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת. אוֹ שֶׁחָשְׁשׁוּ שֶׁיֹּאמַר לָהֶם לָבָן לָמָּה הוֹצִיאוּ עָלָיו קוֹל עֹשֶׁר, וּמִטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כז:יד) ״מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל״ וְגוֹ׳ שֶׁלֹּא יִתְאָרְחוּ אֶצְלוֹ הַרְבֵּה וְיַעֲנִי.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁכַּוָּנָתָם לְהוֹדִיעַ לְיַעֲקֹב כִּי לָבָן כִּילַי הוּא בְּמָמוֹנוֹ, וּמְזַלְזֵל בְּעַצְמוֹ שֶׁתִּרְעֶה לוֹ צֹאנוֹ בִּתּוֹ הַיְּקָרָה, וּמִזֶּה יַקִּישׁ לָדַעַת אֶת הָאִישׁ וּמַעֲשֵׂהוּ.