וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל׃

וּלְלָבָן תַּרְתֵּין בְּנָן שׁוּם רַבְּתָא לֵאָה וְשׁוּם זְעֶרְתָּא רָחֵל

וללבן שתי בנות - והפסיק תשובת דבריו של יעקב, כי לפי שהיה לו שתי בנות והקטנה מצאה חן בעיניו לפיכך [ביקש] את הקטנה.

וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁהָיוּ נִכָּרוֹת וּמְפֻרְסָמוֹת שֶׁהַגְּדוֹלָה הִיא לֵאָה וְהַקְּטַנָּה הִיא רָחֵל, שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לוֹמַר כִּי הַגְּדוֹלָה הִיא הַקְּרוּאָה רָחֵל. גַּם דִּקְדֵּק לוֹמַר ״הַגְּדוֹלָה״ ״הַקְּטַנָּה״ לוֹמַר כִּי לֹא הָיוּ בְּגֶדֶר לְהַחְלִיפָם וְיַעֲשֶׂה קְטַנָּה גְּדוֹלָה, וִירַמֶּה לְיַעֲקֹב בְּתֵת לוֹ לֵאָה וְיֹאמַר כִּי הִיא הַקְּטַנָּה שֶׁשְּׁמָהּ רָחֵל, כִּי הַגְּדוֹלָה הָיְתָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר וְהַקְּטַנָּה קְטַנָּה בְּיוֹתֵר. וְהוּא אָמְרוֹ הַגְּדוֹלָה, פֵּרוּשׁ שֶׁהָיְתָה לֵאָה גְּדוֹלָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, לֹא בְּעֵרֶךְ רָחֵל לְבַד הָיְתָה גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה בְּשָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם, שֶׁהַהֶכֵּר אֵינוֹ בָּרוּר כָּל כָּךְ, וְרָחֵל גַּם כֵּן הָיְתָה קְטַנָּה בְּיוֹתֵר בִּפְנֵי עַצְמָהּ, לֹא בְּעֵרֶךְ לֵאָה לְבַד, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר כִּי לֵאָה הָיְתָה בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה וְרָחֵל כְּבַת חָמֵשׁ כְּבַת שֶׁבַע, וּמֵעַתָּה אֵין מָקוֹם לְלָבָן לְרַמּוֹת יַעֲקֹב בִּתְנָאוֹ.