בְּרֵאשִׁית כ״ט · ט״ו

הכי אחי אתה. לְשׁוֹן תֵּמַהּ, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁאָחִי אַתָּה תַּעַבְדֵנִי חִנָּם:

ועבדתני. כְּמוֹ וְתַעַבְדֵנִי; וְכֵן כָּל תֵּבָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן עָבָר הוֹסִיף וָי"ו בְּרֹאשָׁהּ, וְהִיא הוֹפֶכֶת הַתֵּבָה לְהַבָּא:

וַאֲמַר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲמִדְּאָחִי אַתְּ וְתִפְלְחִנַּנִּי מַגָּן חַוִּי לִי מָה אַגְרָךְ

משכרתך. על משקל מַתְכנֶת הלבנים (שמות ח ח):

הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם לֹא סִפֵּר הַכָּתוּב שֶׁהָיָה יַעֲקֹב עוֹבֵד אוֹתוֹ. וְיִתָּכֵן כִּי מֵעֵת שֶׁאָמַר "וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ" לֹא יָצָא הַצֹּאן מִיָּדוֹ, כִּי בִּרְאוֹתוֹ אֶת רָחֵל כִּי רוֹעָה הִיא חָמַל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תָּשׁוּב לִרְעוֹת צֹאן עוֹד, וְהָיָה הוּא רוֹעֶה אוֹתָן בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ. וְאֶפְשָׁר עוֹד לוֹמַר כִּי לָבָן דִּבֵּר בְּעָרְמָה, אָמַר לוֹ מִתְּחִלָּה כִּי עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ הוּא, וְיַחְמֹל עָלָיו כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל הָאָדָם עַל עַצְמוֹ וְעַל בְּשָׂרוֹ, וְכַאֲשֶׁר רָאָה שֶׁהָיָה יַעֲקֹב מִתְעַכֵּב שָׁם מִתְפַּרְנֵס מֵאֲשֶׁר לְלָבָן, אָמַר לוֹ, הֲכִי אָחִי אַתָּה וְתַעַבְדֵנִי חִנָּם, כִּי יָדַעְתִּי כִּי מֵעַתָּה תַּעֲבֹד אוֹתִי, כִּי אִישׁ מוּסָר אַתָּה וְלֹא תִּתְפַּרְנֵס מִשֶּׁל אֲחֵרִים, וְגַם אֲנִי אֵינִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁתַּעַבְדֵנִי בְּחִנָּם בְּלֹא מַשְׂכֹּרֶת שְׁלֵמָה, וְהַגִּידָה לִי מָה תְּבַקֵּשׁ אַתָּה בְּמַשְׂכֻּרְתֶּךָ וְאֶתֵּן. אָז הִכִּיר יַעֲקֹב דַּעְתּוֹ, וְאָמַר לוֹ שֶׁיַּעֲבֹד אוֹתוֹ ז' שָׁנִים בְּרָחֵל. וְהָעֲבוֹדָה מִן הַסְּתָם הִיא מִרְעֶה הַצֹּאן, כִּי לָהּ הָיוּ צְרִיכִים וּבָהּ הָיוּ מְדַבְּרִים:

וַיֹּאמֶר לָבָן וְגוֹ׳ הֲכִי אָחִי וְגוֹ׳. קָשֶׁה, מִי אָמַר לוֹ חִנָּם הוּא עוֹבְדוֹ? וְעוֹד, לוּ יְהִי כִּדְבָרָיו, וּמַה בְּכָךְ אִם עוֹבְדוֹ חִנָּם? וְאִם רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא ״שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה״, הֲלֹא מָצִינוּ שֶׁאוֹהֵב הַגֶּזֶל, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּהְיֶה חָפֵץ בַּנִּתָּן לוֹ בְּרָצוֹן!

אָכֵן שִׂפְתוֹתָיו בָּרוּר מִלֵּלוּ כִּי לֹא בָּא אֶלָּא לְהַמְעִיט שְׂכָרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם (הלכות שלוחין ושותפין פרק ו׳ ופרק ח׳) שֶׁכָּל שֶׁלֹּא הִתְנָה הָרוֹעֶה עִם בַּעַל הַבַּיִת יִטּוֹל שְׂכָרוֹ בְּחֵלֶק הַפִּקָּדוֹן שְׁלִישׁ הָרֶוַח וּבַעֲגָלִים וּסְיָחִים שְׁנֵי שְׁלִישִׁים. לָזֶה חָשׁ לָבָן כִּי טַעְמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁלֹּא בֵּרֵר שֶׁדַּעְתּוֹ לִטּוֹל שְׁלִישׁ בַּגְּדוֹלִים וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים בָּעֲגָלִים וְגוֹ׳ וַיֶּחֱרַד הָרַמַּאי עַל הַדָּבָר, וְהֵן אֱמֶת אִם הָיָה יַעֲקֹב כְּאַחַד הַסְּכָלִים לֹא יַקְפִּיד עָלָיו שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָזֶה אָז אוֹ שֶׁיִּתֵּן דַּעְתּוֹ אַחַר כָּךְ, וְיַעְלִים לָבָן עֵינָיו מִמֶּנּוּ לְעָבְדוֹ חִנָּם, אֶלָּא לְמָה שֶׁקָּדַם לוֹ שֶׁהוֹדִיעַ שֶׁיַּעֲרִים גַּם הוּא עִם הֶעָרוּם לָזֶה רָצָה לְגַלּוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ הֲכִי אָחִי אַתָּה עָרוּם כְּמוֹתִי, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית כט:יב) ״אֲחִי אָבִיהָ הוּא״ וּכְמוֹ שֶׁנּוֹדַע לוֹ מִמַּעֲשָׂיו אֲשֶׁר סִפֵּר לוֹ. וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם פֵּרוּשׁ הֲיֵאָמֵן שֶׁתַּעֲבֹד חִנָּם, הָא וַדַּאי שֶׁתָּבֹא בְּטַעֲנָה לְבַסּוֹף וְתִקַּח מַה שֶׁרָאוּי לָקַחַת בַּמִּשְׁפָּט, לָזֶה אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתְּגַלֶּה דַּעְתְּךָ ״הַגִּידָה לִּי״ וְגוֹ׳, וְכָל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם.