בְּרֵאשִׁית כ״ט · י״ז

וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה׃

במילים פשוטות

עיני לאה רכות, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה. רש״י מסביר ש״רכות״ פירושו שלאה היתה בוכה, מפני שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו, שכן הכול היו אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן. אבן עזרא מבאר ש״רכות״ הוא כמשמעו, ומביא דעות שונות בהבנת המילה. אונקלוס מתרגם ״רכות״ - יאין, נאות. הפסוק משווה בין שתי הבנות: לאה בעלת עיניים רכות, ורחל יפה בתוארה ובמראה. לפי רש״י, רכות עיניה של לאה נבעו מבכי, מפני שחששה שתינשא לעשו הרשע. תיאור יופייה של רחל מסביר מדוע יעקב אהב אותה ובחר בה, כפי שיתברר בפסוק הבא. ההשוואה בין האחיות מכינה את הרקע לבחירת יעקב ברחל ולסיפור התרמית שבו יקבל את לאה במקומה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

רכות. שֶׁהָיְתָה סְבוּרָה לַעֲלוֹת בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו וּבוֹכָה, שֶׁהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים שְׁנֵי בָנִים לְרִבְקָה וּשְׁתֵּי בָנוֹת לְלָבָן, הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן (בבא בתרא קכ"ג):

תאר. הוּא צוּרַת הַפַּרְצוּף, לְשׁוֹן יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד: (ישעיהו מ"ד, י"ג), קונ"פאש בלע"ז:

מראה. הוּא זִיו קְלַסְתֵּר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעֵינֵי לֵאָה יָאֲיָן וְרָחֵל הֲוַת שַׁפִּירָא בְרֵיוָא וְיָאֲיָא בְחֶזְוָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

רכות. כמשמעו ויש שואלים למה היה כן בעבור שחשבו שמחשבות השם כמחשבותיהם, וכל הנבראים ראויות צורתן להיות שוות ובן אפרים אמר שהוא חסר אל"ף וטעמו ארוכות והוא היה חסר אל"ף,

יפת תואר, כמו "ותאר הגבול" (יהושע טו ט) כל אבר כעין והאף והפה יפה

ומראה הכל יפה או מראה על עין הפנים הנראה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

רכות - נאות וור"ש בלע"ז. וכלה שעיניה נאות אין כל גופה צריך בדיקה. ועיניים שחורות אינן רכות כלבנות.

יפת תואר - כמו במחוגה יתארהו דפוס החוטם והמצח והפה והלחיים.

יפת מראה - לבן ואדמדם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

יְפַת תֹּאַר. יְפַת הַתְּמוּנָה, מֵעִנְיָן "וּבַמְּחוּגָה יְתָאֲרֵהוּ" (ישעיהו מד:יג).

וִיפַת מַרְאֶה. בְּצֶבַע הָעוֹר שֶׁהָיָה צַח וְאָדוֹם, כִּי אָמְנָם הַצֶּבַע הוּא מוּשָּׂג לְחוּשׁ הָרְאוּת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְגוֹ׳. אֵין רָאוּי לְסַפֵּר הַכָּתוּב גְּנַאי הַצַּדֶּקֶת אֵם הַבָּנִים שִׁבְטֵי יָהּ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין מְצִיאוּת לְלָבָן לְהַחְלִיפָם כִּי מְשֻׁנֵּית הָיְתָה לֵאָה מֵרָחֵל, כִּי לֵאָה מִלְּבַד שֶׁלֹּא הָיְתָה יְפֵיפִיָּה אֶלָּא שֶׁעוֹד לָהּ שֶׁעֵינֶיהָ רַכּוֹת וְהוּא עָנָף מִכִּעוּר הַגּוּף, וְרָחֵל לֹא מִלְּבַד שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כִּעוּר אֶלָּא שֶׁהָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה, וּמֵעַתָּה הֲרֵי נִנְעֲלוּ בִּפְנֵי לָבָן אֹפֶן הָרַמָּאוּת וּבָטְלוּ רַמָּאוּתָיו.

יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. פֵּירוּשׁ שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת בַּיּוֹפִי: הָאַחַת בְּכָל פְּרָט וּפְרָט, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר הָעֵינַיִם, הָאַף, הָרַקָּה, צַוָּאר, וְצֵא וּלְמַד מִמַּה שֶׁפֵּרַט שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּשִׁיר הַשִּׁירִים; וּבְחִינָה שְׁנִיָּה הִיא כְּלָלוּת הַפָּנִים וּכְלָלוּת הַגּוּף. לָזֶה אָמַר ״יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה״, שֶׁהָיוּ פְּרָטֶיהָ כָּל אֶחָד יָפֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְגַם בְּדֶרֶךְ הִתְקַבְּצוּתָם יַחַד.

עוֹד יִרְצֶה יְפַת תֹּאַר כְּמַשְׁמָעָהּ, וִיפַת מַרְאֶה שֶׁהָיָה לָהּ חֵן שֶׁיִּתְאַוֶּה לָהּ כָּל רוֹאָהּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל