וַיַּגֵּ֨ד יַעֲקֹ֜ב לְרָחֵ֗ל כִּ֣י אֲחִ֤י אָבִ֙יהָ֙ ה֔וּא וְכִ֥י בֶן־רִבְקָ֖ה ה֑וּא וַתָּ֖רׇץ וַתַּגֵּ֥ד לְאָבִֽיהָ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
כי אחי אביה הוא. קָרוֹב לְאָבִיהָ, כְּמוֹ אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. וּמִדְרָשׁוֹ, אִם לְרַמָּאוּת הוּא בָא, גַם אֲנִי אָחִיו בְּרַמָּאוּת, וְאִם אָדָם כָּשֵׁר הוּא, גַּם אֲנִי בֶן רִבְקָה אֲחוֹתוֹ הַכְּשֵׁרָה:
ותגד לאביה. לְפִי שֶׁאִמָּהּ מֵתָה, וְלֹא הָיָה לָהּ לְהַגִּיד אֶלָּא לוֹ (בראשית רבה):
וְחַוִּי יַעֲקֹב לְרָחֵל אֲרֵי בַר אֲחַת אָבוּהָא הוּא וַאֲרֵי בַר רִבְקָה הוּא וּרְהָטַת וְחַוִּיאַת לְאָבוּהָא
ויגד יעקב לרחל. מאוחר וטעמו וכבר הגיד יעקב לרחל, ואחר כן וישק ורבים כמוהו:
וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ט:י"ב) אִמָּהּ מֵתָה. וְכָךְ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע':י"ג). וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ לְבַשְּׂרוֹ בִּיאַת קְרוֹבוֹ וְשֶׁיֵּצֵא אֵלָיו וִיכַבְּדֵהוּ, כִּי אִמָּהּ מָה לָהּ וּמָה תַּעֲשֶׂה לוֹ, אֲבָל רִבְקָה הֶרְאָת אֶת אִמָּהּ הַתַּכְשִׁיטִין אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהּ כְּמִנְהַג הַנְּעָרוֹת:
כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא. לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא חָטָא בַּמּוּסָר כְּשֶׁנָּשַׁק אוֹתָהּ:
וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא. הִזְכִּיר לָהּ אֶת רִבְקָה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה בִּלְתִּי נוֹדַעַת לְרָחֵל, כְּדֵי שֶׁתַּגִּיד לְאָבִיהָ.
ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא ואח״כ וישק יעקב לרחל. ד״א ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא כדי שלא תתגנה על אשר נשקה. ותגד לאביה לפי שהגיד לה כי אחי אביה הוא. אבל רבקה שלא היתה יודעת מי הוא כתיב ותגד לאמה שהבנות מצויות אצל אמותיהן.
וַיַּגֵּד יַעֲקֹב וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ: הִגִּיד לָהּ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַקּוּרְבָה שֶׁהָיוּ לְרָחֵל, אַחַת קוּרְבַת הַגּוּף, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְהַשְּׁנִיָּה קוּרְבַת הַנֶּפֶשׁ, וְהוּא אָמְרוֹ וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא, וִידוּעָה רִבְקָה בְּצִדְקוֹתֶיהָ, וְהַצַּדִּיקִים יִשְׂמְחוּ בַּדּוֹמֶה.
עוֹד יִרְמֹז עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יג:) שֶׁאָמְרָה לוֹ אָבִיהָ רַמַּאי, וְהוּא הֵשִׁיב כִּי אָחִיו הוּא בְּרַמָּאוּת. וּכְפִי זֶה חָשׁ יַעֲקֹב כִּי תֹּאמַר עָלָיו, גְּנַאי הוּא הַדָּבָר שֶׁיִּתְנַהֵג צַדִּיק עִם רָשָׁע כְּרִשְׁעָתוֹ, לָזֶה אָמַר וְכִי בֶן רִבְקָה, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּתְחַכֵּם עָלָיו בְּדֶרֶךְ צֶדֶק וֶאֱמֶת לְהוֹצִיא בָּלְעוֹ מִפִּיו וּלְנַצְּחוֹ בְּמִשְׁפָּטָיו, וְהוּא סוֹד (קהלת ז:יב-יג) ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״ וְלֹא יְרַמֵּהוּ בְּדֶרֶךְ רֶשַׁע וּמִאוּס אֲשֶׁר יִכָּלֵם בַּעֲשׂוֹתוֹ כָּכָה.
