בְּרֵאשִׁית כ״ט · י״ג

וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ לָבָ֜ן אֶת־שֵׁ֣מַע ׀ יַעֲקֹ֣ב בֶּן־אֲחֹת֗וֹ וַיָּ֤רׇץ לִקְרָאתוֹ֙ וַיְחַבֶּק־לוֹ֙ וַיְנַשֶּׁק־ל֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיְסַפֵּ֣ר לְלָבָ֔ן אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

במילים פשוטות

כאשר לבן שומע את שמע יעקב בן אחותו, הוא רץ לקראתו, מחבק ומנשק לו, מביא אותו אל ביתו, ויעקב מספר ללבן את כל הדברים. רש״י מסביר שלבן רץ לקראתו מתוך מחשבה שהוא טעון ממון, כפי שבא בשעתו עבד אברהם בעשרה גמלים טעונים, וכשלא ראה עמו כלום, חיבק אותו מתוך מחשבה שאולי הביא זהובים בחיקו, ונישק לו מתוך מחשבה שאולי הביא מרגליות בפיו. אבן עזרא מבאר ש״את כל הדברים האלה״ הם דברי הברכה. אונקלוס מתרגם כפשוטו. הפסוק מתאר את קבלת הפנים של לבן ליעקב. לפי רש״י, התלהבותו של לבן נבעה מציפייה לרווח כספי, מה שחושף את אופיו החומרני. יעקב מספר ללבן את כל השתלשלות העניינים, ומכאן תתפתח שהותו של יעקב בבית לבן ועבודתו אצלו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וירץ לקראתו. כַּסָּבוּר מָמוֹן הוּא טָעוּן, שֶׁהֲרֵי עֶבֶד הַבַּית בָּא לְכָאן בַּעֲשָׂרָה גְמַלִּים טְעוּנִים:

ויחבק. כְּשֶׁלֹּא רָאָה עִמּוֹ כְלוּם, אָמַר שֶׁמָּא זְהוּבִים הֵבִיא וְהִנָּם בְּחֵיקוֹ:

וינשק לו. אָמַר שֶׁמָּא מַרְגָּלִיוֹת הֵבִיא וְהֵם בְּפִיו, בְּ"רַ:

ויספר ללבן. שֶׁלֹּא בָא אֶלָּא מִתּוֹך אֹנֶס אָחִיו, וְשֶׁנָּטְלוּ מָמוֹנוֹ מִמֶּנּוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהֲוָה כַּד שְׁמַע לָבָן יָת שֵׁמַע יַעֲקֹב בַּר אֲחָתֵהּ וּרְהַט לְקַדָמוּתֵהּ וְגַפֵּף לֵהּ וְנַשִׁיק לֵהּ וְאַעֲלֵהּ לְבֵיתֵהּ וְאִשְׁתָּעִי לְלָבָן יָת כָּל פִּתְגָמַיָּא הָאִלֵּין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

את כל הדברים האלה. דברי הברכה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

את כל הדברים האלה - שאביו ואמו שלחוהו אל אנשי משפחתו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב. שֶׁגָּלַל אֶת הָאֶבֶן הוּא לְבַדּוֹ:

וַיְסַפֵּר לְלָבָן. לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא בָּא אֵלָיו לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָה, אֶלָּא לְהִמָּלֵט מֵאָחִיו, וְשֶׁבְּמִצְוַת אִמּוֹ יָשַׁב עִמּוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויספר ללבן את כל הדברים האלה שבאו לידו הבכורה והברכה כדי שיתרצה לו לבן להשיא לו בתו. ועוד ספר לו איך ברח מפני עשו אחיו שלא יתמה איך בא ריקם בלא שום דבר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וַיְהִי לְשׁוֹן צַעַר. רֶמֶז שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְרָעָה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה ע:יג) שֶׁיָּצָא לְגָזְלוֹ וְחִפֵּשׂ מַצְפּוּנָיו, וְגַם חִבְּקוֹ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְגַם נְשָׁקוֹ אִם בְּפִיו מַרְגָּלִיּוֹת. וְאָמְרוֹ שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחוֹתוֹ פֵּרוּשׁ: לֹא הִגִּידָה רָחֵל מַה שֶׁאָמַר לָהּ יַעֲקֹב כִּי הוּא אֲחִי אָבִיהָ, אֶלָּא הֱיוֹתוֹ בֶּן רִבְקָה צַדִּיק בֶּן צַדֶּקֶת. וּבָזֶה חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְרַמּוֹתוֹ. וְגַם אָמְרוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ הַטַּעַם אוּלַי מָמוֹנוֹ יָבֹא אַחֲרָיו, וֶהֱבִיאוֹ לְבֵיתוֹ עַד יַגִּיעוּ נְכָסָיו.

וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל וְגוֹ׳. סִבַּת בּוֹאוֹ, וְטַעַם בּוֹאוֹ, וַאֲשֶׁר עָבַר עָלָיו עִם אֱלִיפַז כִּי נָטַל מִמֶּנּוּ הַכֹּל בְּרָדְפוֹ אַחֲרָיו:

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יג:) שֶׁרָחֵל הוֹדִיעָה אֶת יַעֲקֹב כִּי אָבִיהָ רַמַּאי, לָזֶה נִתְחַכֵּם לְסַפֵּר לוֹ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעֲבָרוּהוּ, כְּדֵי שֶׁבָּזֶה יֶחְדַּל מֵהַרְשִׁיעַ כְּשֶׁיֵּדַע מַה שֶׁנִּתְחַכֵּם עַד שֶׁלָּקַח הַבְּכוֹרָה וְהַבְּרָכָה, יֵדַע כִּי עָרוֹם יַעְרִים לְמַה שֶׁיִּצְטָרֵךְ. וְגַם הוֹדִיעוֹ אֲשֶׁר עֲבָרוֹ מִמַּעֲשֵׂה הָאֶבֶן, וְזֶה יַגִּיד כִּי הוּא גִּבּוֹר חַיִל. גַּם מַעֲשֵׂה הַשְׁקָאַת צֹאנוֹ, וְזֶה יַגִּיד חִבָּתוֹ בּוֹ וְהַנְהָגָתוֹ הַיְּשָׁרָה עִמּוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל